|
עם שחר תצאי לדרכך
כששמים באופק יכחילו
והרחק יתפתל משעולך
אל מקום שרגלייך יובילו
אל שאון הערים הזרות
אל חולות העוטפים את המים
אל צלילי שבעים לשונות
אל ציפור כחולת הכנפיים
רגלך הקלה תרחף במחול
של סחרחורת עולם סביב צירו
הרוח תישא את תמונת האתמול
את המיית הרחוב ושירו
בסופה בין עצים ינטה אהלך
בשקט תשאיהו מחורש
בין זרים לא תתני בבכי קולך
לעולם לא תכי בהם שורש
בימים תבקשי מנוחה לנפשך
הן עיפת מאבק הדרכים
בלילות בהירים תניחי ראשך
על מצע של אלפי כוכבים
בקץ הימים תפני מבטך
אל בתים שחיכו לך בלחם ומלח
רחובות שהדליקו אש בלבך
יהיו לנציבי קרח.
מתוך: בירושלים אין רחוב ראשי |
|
|
מי שבא אלי
הביתה ולא מביא
לי מתנה, אני
חושב שהוא בעצם,
קצת בן זונה.
יהודה אטלס מספר
לנו בכיתה ג'
בפגישה בבית
ספר, על שיר
שבסוף החליט
לצנזר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.