שוב מסתכלת לכיוון ההפוך, מה?
שוב את לא מצליחה להחליט מה את רוצה?
באלוהים לו היית אחראית על זריחת השמש היא היית זורחת כל יום
מכיוון אחר ולפעמים גם באמצע הלילה! מה הקטע שלך? את רצה ממקום
לא מקום, לא עוצרת לנשום. לא נשארת באותו מקום יותר מדי זמן.
זה אפילו גרוע יותר מזה שאת בורחת. מילא כשאת בורחת - אז אני
סתם תקוע בלי השראה. אבל ההפכפכות שלך באמת משגעת ת'שכל. אני
מתחיל לכתוב בX והכל רץ נפלא ואז פתאום אני לא יכול אפילו
לחשוב על X ודווקא מת לכתוב את Y. שלא לדבר על זה שיש סיפורים
שאת מתחילה ואז נוטשת לאנחות. מה ההיגיון? יש היגיון בכלל? אני
ממש יכול לדמיין את החיוך המחוצף שלך, בת זונה שכמוך. את הרי
יודעת מי כאן הבוס. את יכולה לעשות מה שבא לך כי ממילא בלעדייך
אי אפשר ליצור שום דבר. לפעמים אני מצטער על זה שאני נשלט על
ידייך - זוכרת את מיס פיגי? הדמות שאני המצאתי, לא החזרזירה.
אחח, איך אני מקנא בפיגי לפעמים - אפילו בדל אחד של יצירתיות
לא עבר אצלה מעולם בראש. הבעייה עם זה היא שאחרי שהתחלתי אני
לא יכול להפסיק - את ממכרת כמעט כמו סמים. אבל למה ככה? למה
אני לא יכול לכתוב משהו מההתחלה ועד הסוף בלי לכתוב 16 דברים
אחרים באמצע? את אולי בת אלמוות אבל את גם בת זונה! תחליטי כבר
מה את רוצה! תפסיקי לשגע אותי! הפכפכה שכמוך! מזלי שאני צריך
אותך רק לכתיבה. אם הייתי צריך אותך לנישואין... הייתי נשאר
רווק עד סוף ימי. את כזאת מרושעת, מוזה הפכפכה.