הוא ליטף ברכות את שערה, תפסיק, אתה מכאיב לי התחננה אליו.
מכאיב? תהה. היא לקחה את כף ידו והניחה על ליבה. כאן, כאן, אתה
מכאיב, נאנקה חרישית. הוא חיבק אותה והניח את ראשה על כתפו.
דמעותיה זרמו מאליהן. די, די, כואב לי, בכתה. הוא המשיך ללטף
את שערה בתנועות מרגיעות, אני לא יכול, אני אוהב אותך, לחש לה.
אבל דווקא בגלל זה, דווקא בגלל זה כואב לי להיות איתך, אתה לא
שלי. אני לא יכולה לקבל אותך, אתה שייך לאחרת, מחתה כנגדו. אני
לא יכול, לא יכול בלעדייך. אני זקוק לך, יותר ממזון, יותר
ממים, יותר מחמצן. אני זקוק לך, צריך אותך, כאן בתוך ליבי, אני
רוצה לבא אל ליבך ולשכון שם, מוקף באהבתך, ביופייך, בתומך,
בחומך, בך! מחה לעומתה. אין בליבך רחמים עליי? שאלה בשקט, אם
תיכנס ללבי אתה תיקח אותו איתך בצאתך. אני לא יכולה לחיות
בלעדיו ומרגע שתכה שורשיך בלבי לא אוכל לחיות בלעדיך. אני לא
יכולה להכניס אותך, אם לא אוכל לדעת שתהיה שלי ואתה מעולם לא
היית ולעולם לא תהיה שלי. איך אני יכולה לתת לך את עצמי אם לא
תוכל להחזיר את הטובה? אני כבר אוהבת אותך יותר מההיגיון, איך
אוכל להרשות לך להפוך כעת לחלק בלתי נפרד ממני, בלתי ניפרד אבל
לא שלי, איך? אני מצטער,אמר והרכין את ראשו, אני מצטער אבל אני
לא יכול, לא יכול שלא לאהוב אותך, לא יכול שלא לגעת בך, לנשק
אותך, לא יכול לחשוב כשאת לא לידי, לא יכול לנשום בלי לאהוב
אותך. דמעות החלו זורמות במורד לחייו. הוא חיבק אותה כאילו כדי
שלא תברח, תעזביהו, תותיריהו חסר אונים, שבור לרסיסים, אבוד על
הרצפה. הם שתקו זמן מה ביחד. אני רוצה אותך, לחש לה. אני רוצה
אותך בליבי, רוצה אותך כחלק ממני, רוצה לחיות בתוכך, רוצה
להקיף אותך באהבה בחום לשמור אותך מכאב ופחד אבל אני לא יכול,
לא יכול. זה אני, זה אני, הגורם לך פחד וכאב, אני! היא הביטה
בעיניו ונגעה בשפתיו ברכות, בעיניו, בשערו. היא חיבקה אותו
והניחה ראשו על ליבה. היא ליטפה ברוך את שיערו בתנועות קצובות
מרגיעות. ששששש... אל תדאג לחשה לו, אתה תיראה, הכול יסתדר
בסוף. כואב לי, רעד קולו. ששששש... לחשה לו, אני יודעת, זה
בסדר, אתה יכול לכאוב, אני כאן איתך, בשבילך. אתה תיראה,
הדברים יסתדרו, אני כאן, אוהבת אותך, לעולם לא אפסיק, אתה יכול
לכאוב בשקט איתי, אצלי, בליבי. אתה מוגן כאן, כאן אתה שלי.