הלכת

שלושה ימים תכאב בי
ובטבורה של התחושה
חרדת הפריכות הגבוהה

כך וכך פעמים כבר מאחורינו
אין ספור סדקים אפשריים מפתלים זנבם
ומתמתחים על קו אופק המארב

לבד

מיקום מדויק -
בין חלל הבטן
לבית הלב על חדריו הלא סדורים -
שם חי הדווי
ומכהן בקודש
עצב חשוף מגורה
שאין לו משכך

ואני יודעת פתע
בהנף מלה בכניעה לדמע
קטורת תתמר
וחגיגת עולה וזבח
לאליליי הבדידות
אשר בי תסער

ריקושט

וכך, באותה נקודה, בא
שיעול שפוקד
חום וכאב גוף
מטפס מפלח
נשימה מתקצרת
"אין לי אוויר", מתעקשת לרופא הקפוא,
"אין לי אוויר, אתה שומע?"

וכפי שקצרה ידו מלהושיע
כן לא תקצר נפשי לעולם מלשאוף