[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דמעה ראשונה עם בואך לעולם
כשעמדו מסביב למיטתך כולם
נשקו הם על לחייך
ונתנו לך את שמך

מה יהיה , אם אלך, לא אשוב
ואלחש לך כך שוב
"אני אוהב אותך"
מה תאמרי אם כך אעשה
אשב באפס מעשה
ואשיר לך כך ...

וביום שבו נפגשנו
ישר ידענו
לפחות אני
שביום מן הימים ננשא
ואגיד לך את זה:
"האם תהיי לאשתי?"

ואז הרית את ביתי
לפחות כך חשבתי
היא  לא הייתה שלי
בי בגדת, הפרת אמוני
לא האמנתי למשמע אוזני
קראת לה, קרעת את ליבי

ואז גירשתי אותך, לא אשכח את היום
כן, היה זה חלום
סיוט
ומיד ידעתי שעלייך לא אתגבר
בעוד כותב לך, בוכה, מוחה ועובר
פיוט

ועכשיו כאן דמעה שוב ניגרת
על לחייך, אחרת
לא הייתי כאן שר
בך בגד, לא פעם עוד ליבך
עוד דמעה אחרונה, על קברך
כבר לא מאושר







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם, הילד חירבן
גליל שהיה כל-כך
רחב שהוא לא ירד
באסלה. זה לא
שהאסלה נסתמה,
הגליל פשוט לא
ירד.

מה שעשה הילד
הוא לתת לחרא
שלושה ימים
להתפרק ולהתמוסס
במים (תוך שהוא
משתין על החרא
מדי פעם ומוריד
את המים כשלוש
פעמים ביום)
ולאחר מכן החרא
ירד.

מתוך "1001
סיפורי חרא"
מאת הניזר
מטליסמן.
מתוך תת הפרק
"סיפורים שאפשר
ללמוד מהם" בפרק
"הילד הזה הוא
אני".


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/11/03 14:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דודי יהודה

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה