חצות

חצות .האוטובוס לא מגיע.
היא עומדת בתחנה ורועדת ואני רועד אליה. כתפיה מורמות אל צוואר
שחום גבעולי, מלופפת גולף שחור ומעיל- אור לבן . עיני שקד
כאיילה. רגליה הארוכות צמודות בג'ינס מהודק. מגניבה אלי מבט
ומחזירה אל הכביש.  כמיהתי לא חצתה קוים גם הפעם. הפחד הישן
מסרוב . הרי את מסורבת לי.
זמן חולף.
ידיה שלובות בחוזקה. אוטובוס 31 מגיע. היא עולה,שטה בתוכו כדג
באקוואריום ויושבה לחלון. מבט אחרון שלה,שלי .
אני נוגע במגבעת.
הדלתות נסגרות באנחה.
שלומשלום אהובתי הנצחית לכמה רגעים.