חצות
חצות .האוטובוס לא מגיע.
היא עומדת בתחנה ורועדת ואני רועד אליה. כתפיה מורמות אל צוואר
שחום גבעולי, מלופפת גולף שחור ומעיל- אור לבן . עיני שקד
כאיילה. רגליה הארוכות צמודות בג'ינס מהודק. מגניבה אלי מבט
ומחזירה אל הכביש. כמיהתי לא חצתה קוים גם הפעם. הפחד הישן
מסרוב . הרי את מסורבת לי.
זמן חולף.
ידיה שלובות בחוזקה. אוטובוס 31 מגיע. היא עולה,שטה בתוכו כדג
באקוואריום ויושבה לחלון. מבט אחרון שלה,שלי .
אני נוגע במגבעת.
הדלתות נסגרות באנחה.
שלומשלום אהובתי הנצחית לכמה רגעים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.