כל שנות התיכון ראובן חי אם האשליה שיש לו כוחות על טבעיים.
הוא חשב שהוא נבחר על ידי בורא עולם ושרק לו יש את הכשרון
המיוחד הזה. אמנם פעמים רבות הוא ניסה להשתמש בכוחות אך זכה
תמיד לאכזבות ואמנם כולם ניסו לשכנע אותו שזה לא עובד. מי זה
כולם? אמא של ראובן ואבא של ראובן, כל 15 אחיו ואחיותיו וכל
החברים בישיבה. בקיצור, כולם.
האשליות התחילו בחודש אוגוסט, בחופש הגדול לפני כתה י'. ראובן
נסע עם אחיו יהודה ואחותו הדסה לטיול הקבוע שלהם: קודם כל
הולכים לכותל ושמים פתק ואחרי זה הולכים לבקר את החברים ממאה
שערים שהם לא ראו כבר שבוע וחצי (מאז הטיול הקודם). הם גרו
בבני ברק והיו להם חיים טובים. האבא היה חזן. הוא למד חזנות
בצעירותו והאמא פשוט עבדה בבית והם היו משפחה מאושרת.
ראובן, כמו כולם, לא נהג לספר לאף אחד מה היה כתוב בפתק ששם
בכותל אבל באותו יום הוא לא יכול היה להתאפק אז הוא סיפר רק
ליהודה, אחיו, שהנוסח המדוייק שהיה כתוב שם היה: "אנא, אלוהים,
עשה שיהיו לי כוחות על טבעיים". ראובן מעולם לא הזכיר את הרצון
המוזר שלו שיהיו לו כוחות על טבעיים ולכן יהודה הוכה תדהמה
כאשר שמע את השטות הזאת. "מה אמרת?!" הוא שאל. "אני רוצה שיהיו
לי כוחות על טבעיים". יהודה אפילו לא טרח לשאול להסברים. הוא
רק אמר שהמשאלה שלו לעולם לא תתגשם גם ככה בגלל שזה מה שקורה
כשמספרים מה כתבו בפתק שרק הקדוש ברוך הוא אמור בעצם לראות.
אבל באותו יום קרה מקרה. לאחר הביקור במאה שערים הדסה, שהיתה
חובבת טבע מושבעת הציעה שיעשו טיול בהרי ירושלים. שני האחים
קיבלו בשמחה את הרעיון ונסעו לכיוון הר הצופים. הם החלו בטיול
רגלי. בזמן הטיול הם שוחחו על דא ועל הא. על נושאים שונים
שעניינו אותם כמו בריאת העולם וחגי תשרי שמתקרבים. ראובן דיבר
על רצונו לחזור לישיבה כאשר יגמר החופש הגדול כי החבר'ה בישיבה
חשובים לו יותר מכל חופש בעולם והוא כבר מתגעגע אליהם מאוד.
האחים למשפחת אוהב- ציון אהבו לדבר על נושאים אלה הם אפילו
החליטו לתכנן הפתעה להורים- שלקבלת שבת הם יכתבו שירון מיוחד
עם כל שירי השבת החשובים.
קצת אחרי העצירה לאוכל ראובן חש פתאום מים שנופלים עליו
מהשמים. זה הרגיש ממש כמו גשם אבל הגשם ירד רק על ראובן. לא על
יהודה. לא על הדסה. על אף אחד חוץ מראובן. ראובן הסתכל למעלה
ולא ראה דבר. אבל הוא היה מרוצה מכיוון שהיה לו חם מדי בבגדים
השחורים והעבים ולפתע הוא גם הבין מה המשמעות של כל זה. זאת
הגשמת המשאלה שביקש מאלוהים מוקדם יותר בכותל- אלוהים שומע את
תפילותיו וזה היה הסימן. הרי איך זה הגיוני שבאמצע אוגוסט ירד
פתאום גשם בלי הודעה מוקדמת ורק על ראובן? היה לזה רק הסבר אחד
שנראה הגיוני לראובן. מאותו יום ראובן היה אדם חדש, וכמה
שהאמין לפני זה באלוהים, עכשיו הוא האמין עוד יותר כי אלוהים
הוכיח לו שהוא אכן מקשיב לו. למרות אמונותיו כולם ניסו להסביר
לו שלא ייתכן שדבר כזה אכן קרה. הוא לא היה מוכן לשמוע והמשיך
לנסות להשתמש בכוחותיו המיוחדים. הוא היה מנבא דברים שיקרו
בעוד אולי חודש אך הם מעולם לא קרו. הוא היה מנסה להזיז דברים
ע"י מחשבות אך לעולם לא הצליח. הוא אפילו ניסה להפוך לשלולית
אך לשווא...
אולי אם התייר האמריקאי לא היה משתין מהצוק שמעל באותו יום
ראובן לא היה משועבד כל כך למשהו שבעצם קשה להגיד שקיים...