אישה כזאת איטית,
שאף פעם אני לא יודע,
איך היא מספיקה כל כך הרבה.
יעילותה,
הורגת אותי,
כמו מכונה,
בעוד אני טס לתוך גדר הפרדה,
הפזיזות שבכוונתי,
צעד צעד,
היא זוחלת לעבר המטרה,
בסדר מופתי,
ללא אותות,
מנקה הכל מלבד פצעיי,
בעוד אני גוסס בצד הדרך.
בגלל ההתגרות,
שדומה שלא הבחינה שגרמה,
היא טוחנת את האספלט מחדש,
ואני מגלה, שכשדורסים אותי במהירות איטית, נניח 12 קמ"ש,
 הכאב נמשך הרבה יותר זמן.

(פברואר 2000)