איש האש בוער,
ראשו עולה בלהבות,
גיצים כחולים בנשימות,
גופו רותח, צורח, אלייך הוא דוהר.

צחוקו שריפה מתפשטת בשדה הקוצים,
והוא נוגע, זורע גיצים,
הבריות סביבו מתקבצים, חומו אותם מרגיע,
מבטו ממיס את לבבך, במילה הוא יצית את תשוקתך.

וכשינשקך יצור בך כוויות, ואת מתחממת,
את תמימותך יפרוץ בלהט, ואת זוהרת,
רוצה אותו קרוב, קסמו בוער בך,
אל תתני לו לעזוב, פן יכבו עיניו.

לא את הצתת את הכבשן,
ולא ממך הוא בורח,
זה שנים שהוא שחקן,
איש אש עם לב של קרח.