|
תוך כדי צליעה קלה (כתוצאה מבלאי גופני אשר נגרם בטרם עת)
עת לראשונה שמעתי את הקריאה האנושית העתיקה "לך לך",
כצעקה שקטה לתוך אזני.
בחינת צא מארציותך והחל ללכת,
צלע לשלום.
ומאז,
נישא על גבי הקריאה העל-זמנית
בשבילי הפרטי
במלכות שדי
צולע מהלא בטוח ללא ברור
ומהלא ודאי
לתוך הערפל.
מצייר תמונות ממילים
מפרק משפטים ליסודות
מצלם רגשות במקלדת
ומדבר הוויה
ואוצר את כל אלו
בתיק העבודות של חיי. |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.