יד את המחרשה בתלם דוחקת. פניו
של האיכר מעוררים הערצה, סברם כובש
עצלות שבתפלות הנפש, כבושים אל אדמת
הלחם המוצא.
יד את האיכר בתלם דוחקת, רמה
ונטויה גם תלטף כבשה ושה ותאפשר ללב רועה
את עיניו לשאת אל מחוזות מרום, כילד
אשר בכפותיו יכסה פניו כלא רואה, ודרך צוהר
אצבעות מבטו יערום.
ספינות היא משיטה מעיר שנבנתה אל עיר
שנבנתה, גם השמש בקצות ציפורניה, בשקיעתה
ובזריחתה. אותה השמש אשר היטב זוכרת את
שארע לפני אלפי עידן, ומאז על אות
שעל פני גלים היא שוחרת,
שחתומה במצח אופקו של האדם. יד
את עריסת תבל מנענעת, שבכל היא נמצאת,
ואין זולתה, ואין מלבדה קדומה, והיא יד נעלמה.
ואפשר שלשקר אין רגליים
ומה אמת יהא מתאוותו הפשוטה להחריד
של איקרוס.
