שהוא היה איתי וחיבק אתי הרגשתי שזה עולמי.
הרגשתי שכול העולם עוצר, והזמן קשוב לרגע אחד איתו.
תמיד הרגשתי אותו בליבי, ולפתע הכול חומק ממני בין ידי.
הפעם לא תהיה שם להציל אותי, ולתת לי את היד לעזרה.
אצטרך לקום לבד על רגלי כי אתה כבר לא איתי.
שטיות של רגע והנאה רגעית לקחו את הכול ממני.
פשוט מחקו את כול מה שהיה, והשאירו רק דמעות.
עלית על המכונית ולא חזרת אליי, אפילו לא לחיבוק אחרון.
מי לעזאזל בנה את המכוניות, שהם מכונות השמדה.
תמיד צחקתי על השטיות שהם דיברו, ועכשיו זה פצע את ליבי.
אתה נשארת בתוך זיכרון מהמם, ולקח לחיים הכוח שהיה בי
כדי לעבור את כול הסבל, וכול שניה בלעדך.
כול ההרגלים להתעורר לצדך בבוקר, ולנשק את שפתך
שאינן מתוקות יותר אלא קרירות כקרח.
ואני בתוך המציאות מסביבי הכול דממה...
מרגישה חנוקה ושבורה מחכה לרגע שתהיה פה,
שוב אולי רק בעולם הבא.
אני מסתכלת קדימה, ולא רואה עתיד רק חורים רקים ששם אתה היית
אמור להיות.
דמעות ממלאות את הכרית לילה אחרי לילה, ללא הפסקה.

אך אני יודעת שלא היית רוצה שאהיה כך, זה לא מה שלימדת אותי.
איפה הכוח? איפה האמונה? נראה לי שהיא נקברה איתך אהובי...
אנסה להמשיך למרות שזה נראה בלתי אפשרי... חח כמו שתמיד אמרת
אין דבר בלתי אפשרי שיש אמונה.
אזכור אותך תמיד בליבי, נצור כמו אבן חקוקה... עשית את מה שאני
עכשיו
ותמיד תהיה חלק ממני.

                                       לא אשכח אותך לעולם!