במחנה הקיץ פילרטתי עם אחת הבנות, כשבנו של רב השכונה הופיע
פתאום. "פנחס", מיהר ללחוץ את ידה. "אתי", חייכה אליו. פנחס
אמר לי: "אבא שלך מרגיש לא טוב, בוא איתי". כל הדרך הביתה
שתקתי, לפני שיצאתי מהמכונית אמר לי פנחס: "ממילא סבל
הרבה".
לפני ההלוויה אמרה לי אימי להחליף לחולצה ישנה,
שהרי יקרעו בה קריעה. בזמן ההלוויה אמר לי רב השכונה: "תיזל,
שכתוב שמי שלא בוכה על אביו נקרא רשע". לאחר ההלוויה, עדיין
בבית הקברות הצביעו הרב ופנחס כלפי מעלה ודיברו ביניהם.
כולם ישבו לסעודת ההבראה
.-"להעביר לך ביצים?", הציע לי פנחס.
-"כי עפר אתה, ואל עפר תשוב", קבע הרב.
-"כבודו רוצה באפר בשביל הפנקייק?", שאלתי אני.
-"היה יכול להיות אטרקטיבי אם החולצה הקרועה היתה מונחת על
פנחס", אמרה אתי; אימי הביט בדמעות שנקוו בעיני.
מה דברתם, אז, בהלוויה של אבא שלי, עם
אביך?", שאלתי את פנחס,
אחרי זמן בשבעה של אביו רב השכונה.
-"ראינו אנשים דואים בעפיפונים מעל הרכס, ואמרנו שאלו בטח
נשמות המתים"
אתי אשתו הגישה כיבוד, ונדחקה אלי בשדיה שלא לצורך; לא התאפקתי
ופרצתי בצחוק, כשפנחס נדבק בצחוק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.