תמיד יש משהו
שלנו מפריע,
אתה, אני או
הזמן.

אך כשאנו ביחד,
ואין אף אחד,
ושום דבר לא מפריע
אתה בוחר לברוח.

ולאן לי נותר לברוח?
למה לי לברוח, אתה
לא כאן
וגם לא אהבה.

אתה בורח למקום
רחוק, שאיני נמצאת
בו, ואין לי איך
למצוא אליך את הדרך.

אתה מתחמק,
בלי לדבר,
משחק משחקים,
פוגע בלב.

מבטיח הבטחות שכולן
לשווא,
האם אתה אוהב אותי?
או שאתה סתם נחמד?

אומר שאוהב,
אך לא מתייחס,
מבטחי להתקשר,
אך הפלאפון, אינו מצלצל.

רוצה שתחבק אותי,
ותהיה איתי לעד,
אך אתה באופק נדחק.

הקשר בינינו, לא
ברור לי כל כך,
אתה חושק בי,
אך אתה דופק מהצד.

מתי המשחקים בינינו
יגמרו,
מתי אדע את האמת,
מתי אגלה מהי אהבתך?

מתי אוכל לישון
בשקט, בלי דמעות,
מתי אכל לחיות
בשקט, בלי הפרעות?

מתי תגיד האם אתה
אוהב או שונא,
ומדוע אני חייה
תמיד בשאלה?

הסכין כבר לא עוזרת
באפלת, הלילה השחור
אהבה בי בוערת
ואין לה מסתור.

התוכל להחזיק לי יד?
התוכל לחבק, תוכל לתמוך?
תוכל להיות ידיד
לשעת צרה, ולנצח בי לתמוך?

תגיד האם הבעיה
בי, או שאתה
סתם אוהב להיות
אכזרי...

נשארת עם סימן
שאלה כי אתה
אינך נותן תשובה
למרות זאת, אוהבת אותך.