[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטשה אייזלר
/
מועדון קרב

אני יודעת כבר מי אני. נכון, יש לי עוד המון ללמוד. אבל לא על
עצמי. ברגע אחד נתון של חופש גיליתי את עצמי. רוקדת לבד על במה
עם קהל מהפונט, לא רואה אותו, ממוסכת לחלוטין - אני.

אני
אני
אני
אני!!!

מצאתי את עצמי ואני מאושרת. יש בי הכל. ומה שאין, אין לי בו
עוד צורך. יש בי את היכולת לתקשר עם כולם, היכולת להבין,
להזדהות (או לפחות להראות שאני מזדהה), לאהוב, לכעוס - לא
לשנוא. לא לשנוא לעולם.
אני רוקדת, והמוסיקה היא כל עולמי. אני מתנועעת ברוחה, נושמת
את תיבותיה, גומעת את תויה, זורמת עם קצבה. נותנת דרור לאני
שלי להיות בתוכי ולצאת החוצה באותה העת. מסוגלת אני לדבר גבוהה
גבוהה, בברוטליות, תוך שימוש במילים לועזיות, ובחדוות הכו של
אמ אמא שלו (מבלי לפגוע כמובן באף אמא)... להצחיק ולצחוק.
לבכות ולרגש עד דמעות. לחבק ולהיות מחובקת. להיות לבד אבל עם
עצמי.


שואפת להרוס את העולם שבחוץ, אך נותנת לו להוביל אותי. מאיימת
לשרוף את בזק, ומתחברת לאינטרנט המהיר. לובשת ג'ינסים צמודים
ותחתונים שעברו צביעה בכביסה. שמה עליי ג'קט של חליפה עם חזיה
קרועה מתחתיו. רוצה לקרוע את ענני האבק שמכסים את השמיים,
ולוקחת נשימה עמוקה של חלקיקי אטמוספרה מזוהמים. מעלה 3 קילו
ויורדת אותם תוך שבוע. מרביצה באנשים את תורת הגלובליזציה,
ונשארת בארצנו הקטנטונת. מטיפה כנגד דת, ומטפחת את האני מאמין
שלי. יורקת דם ומזיעה, שוטפת פנים ושמה דאודורנט. כועסת על
כולם ומקבלת אותם באהבה מוחלטת. סולחת לבורות, ומלקה עצמי על
חוסר הידיעה שלי. שוכחת מטריות, ומגוננת על עצמי תחת עצים
גבוהים. מוותרת על אהבה של משהו- אליי, לטובת אהבתו שלו.

האני שלי הוא שניים. והחלטתי לפייס ביניהם, ולהפסיק לריב: על
כל סגריה שאני מדליקה לעצמי, אני אוכלת עגבניה. על כל כוסית
אלכוהול, אני אוכלת לחם שחור. על כל קללה שמסוננת מפי, אני
קוראת ספר. על כל סרט שאני הולכת לראות בגפי, אני מחייכת.

לו יכולתי לתאר את העוצמה הזו, לו יכולתי להעביר אותה דרך
הטכנולוגיה המתחוכמת שקיימת כיום, אזי היא היתה קורסת. ועל כן,
אני משאירה אותה כאן, איתי. לא חולקת אותה עם אף אחד. היא הרי
גם כך מקרינה החוצה. מי שנמצא במעגל הקרינה הזו לא יכול להשאר
חייב. החיוך עולה על שפתיו. אני מחבקת את כולם, ואני לא דלוקה
מאקסטות. אני החתיכה החסרה של עצמי, ואני לא פסיכופטית. אני
הדבר הכי טוב שיכול להיות לי, ואני לא נרקסיסטית. אני זו אני,
יותר אני לא צריכה.

זוהי הכרזת העצמאות שלי, ויש לי עוד כ 50 שנה לנסות ולקיים
אותה.
ואני הולכת לעשות את זה - מ   ע   כ  ש   י  ו  !

אני אוהבת את עצמי כל כך, שאם הייתי יכולה הייתי מנשקת את עצמי
שעות.

יש מתנדבים בקהל שמוכנים לקחת עליי אחריות? אי אפשר לעצור אותי
יותר... המרוץ התחיל. למקומות 1 2 3 ו...

השיחה הזו נסתיימה.
אמן!

אני חייבת לרוץ, יש לי חוג תמיכה באנשים שמאוהבים בסרטן
שלהם...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-"מה המצב?"

-"תלוי"

אדולף (אייכמן).


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/11/03 14:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטשה אייזלר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה