מעונן חלקית אמרו בתחזית.
טיילת לך ליד הנחל, התיישבת על הספסל, החל טיפטוף קל.
הם קראו לך להכנס, או תזהרי את תהיי חולה.
ואת מביטה בשמים האפורים הכל כך יפים, ולא אכפת לך להירטב להפך
זאת הרגשה טובה להישטף מהכאב.
והגשם מתחזק כולם נעלמים בתוך המטריות, נכנסים מהר לכיתות.
הם מביטים בך קשה להם להבין את האושר שזה גורם לך.
ואת מחייכת, חיוך שלא חייכת כבר הרבה זמן.
מתחילה לזמזם לעצמך ולרקוד בין השלוליות, נשכבת ליד שלולית אחת
מביטה בהשתקפות שלך, כל כך מאושרת להביט בעצמך ולראות שאת
שמחה.
ופתאום מישהו לוחש באוזנך, "רוצה לרקוד איתי", ואת קפואה
במקומך חצי מהקור חצי מהבהלה.
שואלת את עצמך יתכן שיש עוד אחד.
אחד שלא התחבא מתחת למטריה עוד אחד שקיפץ לו בהנאה, עד שהבחין
בך. היתכן?
מסובבת את ראשך ולא את לא דמינת הוא באמת עמד שם רטוב עד עצמות
נשמותיו עם חיוך מרוח מצד אל צד.
"בשמחה" ענית לו והמשכתם לקפץ יד ביד.
מתגלגלים על הדשא, מתחבקים לחמם עד כמה שאפשר את העצמות שכבר
קפאו מזמן.
הגשם כבר נחלש חייכתם אחד לשני בהכרת תודה.

ואז התנשקתם לפרידה, נשיקה רטובה וארוכה...
לאט לאט נפרדו השפתיים פקחתם את העיינים... השמש ביצבצה.
לחשתם "נפגש בגשם הבא".
ואת נעלמת לשיעור הבא.
מאז לא ראית אותו... אולי הכל היה בדמיון שלך, אולי את לא
זוכרת איך הוא נראה בגלל הטירוף הנפלא, הכל אפשרי.
את מצפה לגשם הבא,
כרגע את במיטה חום גבוה ושמיכה.
לא אכפת לך שאת חולה בחיים לא היית כל כך שמחה.