וכעת בגלגולי הבא הובאתי אל זרועותיו,
ואת דמעותיו מחיתי באצבעי
נשקתי את המקום שבו הן, פעם, זלגו.
והוא נבלע בחזרה אל תוך תהומו,
ורוד אל תוך שחור,
מתוך בחירה.

אני נשארתי על הצוק
ועדיין מרגישה את הרוח נושבת על פניי באומץ.
עדיין ידי מושטת אלייך בעצב, אולי תיקחה..
אך אתה כבר בחרת, או אולי היית אנוס
ושוב אתה בחלל שלך.

אני כבר לקחתי את ידי, אהובי
לקחתי אותה והיא כבר לא תשוב
מראה פניך, קולך שאהבתי,
כבר חורים לי.
אל תושיט ידך אליי בשנית, אהובי.
לא אגרר מטה איתך.