נושאת עיני לשמיים וממררת בבכי,
על היום הזה שבו נגמר כל כוחי -
להמשיך ודרך ולעתיד לרקום,
אך כעת מתברר לי שכל זה היה כלום אלא רק חלום.

מוכה בצער כבד,
יוצאת החוצה בגוף רועד,
עם נשמה קפואה ולב פוחד,
מן העתיד..

עייפתי מלבכות,
נשברתי מלחכות,
ליום שזה סוף סוף ייפסק,
ליום שבו אשוב להתחזק.

זעקותיי לא נשמעו,
תפילותיי לא נענו,
ואתה שם במרום,
חכה! טרם על גורלי תחתום.

תן לי רמז, תן לי אות.
תן לי את פני עתידי לראות.
תן לי לפחות לדעת שאתה גם יודע להקשיב,
מלבד להרוס, לפגוע ולהכאיב.

מביטה באי רצון אל משכנך,
פורצת בבכי ומבקשת את עזרתך,
מסתכלת למעלה כל עוד זה עצם מוראלי,
וחורטת על גופי בכאב את גורלי.

"אני רוצה למות.."
ככה סתם בפשטות.

ימים חולפים,
וימי קרבים לחלוף.
הרי לכל דבר בעולם
יש סוף.