דפקתי 10 דפיקות עד שפתח לי את דלתו. ניסיתי לנגב את הדמעות
בחולצה שלבשתי, אך לא הצלחתי להסתיר אותן היטב.
"אין לי מקום אחר ללכת" אמרתי בטון חצי לוחש-חצי מדבר.
הוא קטע אותי באמצע ואחז בידי, למרות ההלם שקיבל כשראה אותי על
סף דלתו ספוגה מהגשם שנפל בחוזקה והרעיש את הגגות ועיניי
אדומות ומבוישות.
הוא הוביל אותי אל חדרו בלי מילה שהוציא מפיו, שנינו שתקו בשלב
זה.
החדר שלו נשאר אותו דבר בדיוק. אותו דבר מאז שהוא אמר לי שהוא
אוהב אותי, ומאז שאני אמרתי שאי אפשר לאהוב אותי וברחתי ממנו
לחצי שנה הבאה.
הוא הוריד לי את הג'אנספורט מהגב והושיב אותי על המיטה שלו,
ניסה להרגיע אותי.
האמת, רק החדר שלו והקירות שלו והוא... עשו לי יותר רע.
ואז הוא החל להתקרב אליי, בלי אף מילה הוא פשוט התקרב יותר
ויותר, עד שהרגשתי את נשימותיו ואת דפיקות ליבו מעל החולצה
הדקה שלבש. הוא שם את ידו מעל כתפיי וקירב אותי אל חזהו. ואז
חיבק אותי בחיבוק הכי חזק שקיבלתי מימיי. בתוך הזרועות שלו
הרגשתי שכל הבעיות שלי כבר לא מעניינות. גם לא כשראיתי את אבא
שוכב עם המזכירה שלו וגם לא שאמא צעקה עליי לעוף מהבית שלה.
אחרי מספר דקות ארוכות שאלפי זיכרונות צפו באוויר, הבטתי עליו,
עכשיו שהוא קרוב קרוב אליי, כל-כך רציתי לשקוע בעיניים שלו
לנצח. אבל אז הוא התחיל להתרחק... ידעתי שהוא מפחד.
"אני כל-כך מצטערת שנחתתי עלייך ככה... לא ידעתי לאן עוד אפשר
ללכת..." אמרתי.
"זה בסדר..." הוא סופסוף הוציא מילה, והשכיב אותי על המיטה
וכיסה אותי בשמיכה שלו.
"לילה טוב" הוא לחש לי באוזן... חייכתי. למרות שזה היה לילה
נורא.
הוא ישן בספה ליד המיטה. אותה הספה שעשינו בה אהבה בפעם
הראשונה.
לא הצלחתי לישון, החדר שיגע אותי, איך יכולתי לבוא לפה בכלל.
הופיע השחר, והתעוררתי לצלילי תכנית הבוקר שניגנה ברדיו. הוא
ישב על המיטה והביט בי מתמתחת.
"עד מתי עוד תמשיכי להופיע אצלי בדלת, תגידי לי...?"
איך הוא תמיד עומד בכל המצבי רוח שלי, תמיד הוא שם כשאני הכי
זקוקה לו, ותמיד אומר את הדבר הנכון ונוגע איפה שצריך אבל
בפנים קפואות ואדישות, אני יודעת שהוא משאיר אותן ככה כדי לא
להיפגע.
שוב חייכתי אליו. התקרבתי וישבתי מלפני הספה והבטתי בו.
"התגעגעתי אלייך" אמרתי.
הוא נשאר קפוא.
"היא עומדת ובוהה... בגשם האטלנטי..." התחלתי לזמזם את איפה
הילד.
הוא צחק קצת.
"אתה לא אוהב אותי יותר, היא אומרת יותר"
החיוך ירד מהפנים שלו, הוא גם ניסה לא ליישר מבט איתי.
"אני אוהב אותך יותר
את יודעת יותר
את יודעת
תתקרבי אליי עכשיו
רק בשביל לקבל חיבוק"

התקרבתי כדי לקבל נשיקה מחממת כזאת.

"אני מעדיף שתלכי" הוא אמר לי.
"זה לא מתאים לי כרגע"...