קול רשרוש נשמע באוויר. ילד קטן ביערות הגשם שבאפריקה חפר בור
בחול כדי לקבור את ציפור המחמד שלו.
הוא ניגב דמעה, הרים את ראשו כדי להסתכל על אמו ושאל אותה:
"למה?"
היא שתקה. היא שתקה כי לא יכלה להסביר לילדה הקטן על הלכות
העולם האכזר שבו הם חיים. עולם בו ציידים יורים בציפורים בשביל
הספורט. עולם בו נחטפו אחיהם והובלו בתנאים- לא- תנאים לארצות
הברית, שם נמכרו לעבדות.
לא, היא החליטה, עוד לא. עוד מוקדם מידי כדי ללמד אותו כיצד
לשרוד בעולם הזה. היא העדיפה לעטוף אותו בזרועותיה ולהגן עליו
כל עוד היא יכולה. וכך היא עשתה.
"אני לא יודעת, ילדון יקר שלי" היא אמרה לו באפריקאית, התכופפה
אליו וחיבקה אותו.
"ששש, אימא פה. אל תדאג". היא ניגבה את דמעותיו והתנדנדה אתו
עד שנרגע.

קול ירייה נשמע באוויר.
ילד כבר לא כל כך קטן ביערות הגשם שבאפריקה חפר בור בחול כדי
לקבור את אימא שלו.
הוא ניגב דמעה, הרים את ראשו כדי להסתכל על אביו ושאל אותו:
"למה?"
הוא שתק.
"אני לא יודע, ילדון יקר שלי" הוא אמר לו באפריקאית, התכופף
אליו וחיבק אותו.
"ששש" אמר לו, "אבא פה. אל תדאג".