נמאס להיות מוקפת
באנשים שאני בעצם לא מכירה
מנסה להיות, לא נעלבת
מחברים רק לשעת טובה.
כשהצרה באופק, אפילו לא קרובה
הריחוק גדל בתוך דקה
אנשים מדברים
אבל אני לא מקשיבה
כי נמאס לי
מכל הסיפורים על תהילה
ניסון, עוד אחד
ואז נפילה
הסיכוי לקרבה
נעלם בחשיכה
אז אני מוקפת
בצללים צועקים
אך בעצם אני לא רואה
את מה שראיתי לפני שנה
באותו מקום,באותו רגע,באותה שעה
כי אני כבר
איבדתי תקווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.