היא קיבלה את מה שהיה מגיע לה, הוא טען.
רצה בכל כוחה בכדי להגיע לשם, מרגישה איך מהירותה הולכת
ונחלשת.
יודעת שהיא כבר מחוץ לאזור הסכנה.
מגיעה אליו, מתיישבת ופורצת בבכי תמרורים.
רוח נושבת בעורפה, רשרוש עלים בלי הרף, נשענת, נצמדת אליו בכל
כוחה, ושוב נופלת.
ואותו הרגש החם, המוכר הזה מתחלף בתחושת הזוהמה.
ושוב היא יודעת, כן זהו מקומה.
אך שוב יורד לו הלילה, ירח צץ וגם כמה כוכבים ,זאת השעה היא
יודעת.
צריכה לחזור אחרת היא תקבל את "מה שמגיע לה".
צועדת לאט, סופרת את צעדיה הספורים לתוך הגהנום, נושמת חלושות
ומריחה את הריח המוכר הזה, של הפחד.
אחרי שקיבלה את מה שמגיע לה, הולכת לישון, אך שוב אינה נרדמת.
ובשעת לילה מאוחרת, בחשיכה , צועדת בקלילות, פן ישמע אותה.
נכנסת חרישית, קטנטנה, רועדת כולה.
שולפת את חרב הקסמים ותוקעת בו בכל כוחה, בוכה.
עכשיו היא יודעת, היא ניצחה את כוחות הרשע, היא תזכה בכבוד
המגיע לה.
חוזרת אליו, יושבת בחיקו של העץ, מרגישה שקט, כמו שלא הרגישה
מעולם.
מתקפלת
קטנטנה
עוצמת את עיניה
סוף סוף היא נרדמה.