פעם עמדו הגבעולים שורות
שורות בשדות התירס
גופי מתעורר ונמתח
לשיפולייך הנימוחים
הבל פיך בקור הבוקר
שדייך החיוורים
היו הרכים בעולם, גופך
אגסי ובשל עלה
לפני בין התלמים
וזכרון הטיפות במורד
גבך
היתה האדמה החומה
ימי רביעי לשתייה
והיו ריסייך נמשכים
עד לאינסוף תשוקתי
האדניות מסודרות על
החלון עכשיו ועורבים
מנקרים בהן. פיינט בירה
בדרך הביתה וטעם מנטה
נושב ממך. את מושחת
לק על ציפורניי שמאל
ונושפת בעדינות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.