אמא שלו אמרה לו שהיא לא אוהבת את החברים שהוא מסתובב איתם.
ואת הבנות שהוא מתמזמז איתן ושהוא לא עושה עם עצמו כלום ובקצב
הזה הוא יגדל להיות כמו ההורים שלו. ואת זה היא לא רוצה.
אז הוא התחיל למכור קרפים בקניון. חתיכות בצק כאלה, עם שוקולד
וחמאת בוטנים ומי שרוצה נוטלה זה תוספת מחיר.ומרוב שעמום, הוא
התחיל לספור את האנשים עם חולצות לבנות בקניון, בדיוק כמו שספר
מכוניות לבנות כשהיה קטן. ושרצה לעצבן איזה לקוח, הוא שם לו
ממש קצת שוקולד בכוונה, שיהיה ממורמר, שירגיש מקופח.
באחד הימים, המנהל החליט לקדם אותו. מעכשיו הוא לא ימרח
שוקולד, הוא יהיה אחראי משמרת. כזה שאומר לאנשים שמרחו את
השוקולד מה לעשות, וכמה שוקולד למרוח ואם לתת לילד קטן עם
פרצוף שמכים אותו בבית נוטלה חינם.בלי תוספת מחיר.
הוא שמח. אבל אמא יותר.
אמא שלו סוף סוף הייתה בטוחה שיצא ממנו משהו כשיהיה גדול,
מינימום ביל גייטס. אבל אמא לא הבינה שאחראי משמרת זה סך-הכל
שכר מינימום פלוס שקל. לא פחות ולא יותר.