בוקר, יואב פקח עין עייפה אחת. קרני שמש רעננות חדרו מבין
יריעות האוהל. תוך כדי התלבטות האם יש בשביל מה לפקוח את העין
השניה סרק יואב את הגיזרה. רוני נחרה בסופרן רך לצידו. היא
נראתה כל כך שלווה. יואב ניזכר שבחודש הראשון שלהם יחדיו היא
לא הייתה מוכנה שיביט בה בבוקר, בטענה שהיא נראית נורא בשעות
אלה. עם הזמן גילה יואב שדווקא בבוקר הוא הכי אוהב את רוני,
בלי האיפור, בלי הצמות, מוצצת אצבע, שקטה וישנונית. המחשבה על
כך שהוא אוהב אותה גם כשהיא נטולת כל מסכות החיזור ואשליית
השלמות גרמה לו לרצות בה אף יותר.
זה היה הבוקר השלישי לטיול שלהם לצפון. ויתרה מכך, הבוקר היה
מאורע מיוחד ואף ייחודי מאחר ובשנה האחרונה לא הזדמן להם להיות
ביחד רצוף זמן כה רב. יואב קיווה שהבוקר הזה לא יגמר לעולם,
מאחר וידע שבערב הם כבר יחזרו לת"א ומחר בבוקר הוא בחברון.
"בוקר טוב חמוד", קרנה אליו רוני.
יואב איבד את עצמו לרגע, שתי עיניים תכולות חייכו אליו. גם
אחרי שנתיים ביחד הוא עדיין לא התרגל למראה עיניה המהפנטות,
ותמיד היה מתקשה לנהל איתה שיחה ארוכה פנים אל מול פנים מבלי
לשקוע בים עיניה, ולאבד כל קו מחשבה הגיוני.
"בוקר טוב אהובה, התגעגעתי אליך"
- "מה התגעגעת? ישנתי לצידך כל הלילה?"
- "כן, אני יודע, חסרו לי העיניים שלך"
- "אני רואה שהתעוררת משורר ,אה? "
- "אני אוהב אותך"
- "תודה"
- "מה תודה?"
- "סתם, סתם, אוהבת אותך גם, חולה עליך יואב"
רוני רכנה אל יואב ונשקה את שפתותיו ברכות, יואב אהב את נשימת
הבוקר שלה, גם משום שידע כי ריח משכר זה שמור אך ורק לו, בר
המזל שזכה להתעורר לצידה.
"אני יכין לנו קפה" לחש לה יואב, נישק את מצחה ויצא מהאוהל.
השמש היכתה במלא בוהקה בגופו העירום, יואב מתח את שריריו
המתעוררים והדליק את הגזיה.
הוא ניסה להיזכר אם השמש זורחת ככה גם בחברון, ולרגע לא הצליח
ליצור בדמיונו תמונה של שמש מעל המוצב. הוא קלט ששנה שלמה שהוא
לא הביט ככה על השמש.
בצבא, מרגע שהיה פוקח את עיניו (אלא אם כן הן היו פקוחות ממילא
אחרי עוד לילה לבן) הוא היה משאיר אותן על הקרקע, דבר הגיוני
לעשות מאחר וכדורי קלצ'ניקוב לא נטו לנחות מאזור השמיים,
ובטיחות היא מעל הכל, אפילו מעל השמיים. וחוץ מזה, חשב יואב,
שמש זה בכלל עניין של אווירה. מבחינתו היא לא זרחה ולו יום אחד
מעל חברון, היא לא זורחת כשיורים עליהם, היא לא זורחת כשהם
נכנסים לבתים של פלשטינאים לעצור מבוקשים, והיא בטח שלא זרחה
ביום בו סער נהרג.

"מה קורה חמוד? אתה מנסה לחמם את המים בטלפתיה?" התריסה בו
רוני שהספיקה לצאת מהאוהל אך לבשה לגופה שתי פריטי לבוש שכללו
גרב אדומה אחת של פו הדוב, וגרב שניה של דונלד דאק.
יואב שם לב שבסערת מחשבותיו הוא שכח לשים את הפינג'אן על הגזיה
הדולקת, פרוצדורה לגיטימית לכל הדעות.
"כן, כן אני טמב..." נשימתו של יואב נעתקה, ולמרות שהכיר כל
שעל ושעל לאורך גופה, וידע לנווט בין כל סימטאות עירה התנ"כית,
עירומה הספונטני פשוט היכה בו, ושהביט בה ורודה, בתולה, אלילית
ומחויכת, ידע בבירור שקפה לא יהיה פה, לא עכשיו לפחות ולא כל
עוד רוני נראית כמו שהיא נראית.
"בואי יפיופה, חוזרים לאוהל." יואב שילב את אצבעותיו
באצבעותיה, נישק את שפתותיה, מסניף את נשימתה אל נשמתו.