"אני מתבייש, אני מתבייש לגור במדינה אשר המונהגת ע"י אנשים
מנופחי אגו אשר דואגים אך ורק לצורכיהם האישיים ולא לצורכי
האוכלוסייה אשר בחרה בהם. אני מתבייש לגור במדינה שבה חבורת
רבנים "חסידים" לכאורה מכתיבים לרוב מה לעשות, כיצד לנהוג, מתי
לחטט באף ומתי לא ובסוף היום מעשנים סיגרים קובנים בעוד לאנשים
אין לחם להאכיל את הילדים. אני מתבייש לגור במדינה אשר דואגת
לגופות המחבלים יותר מאשר לגופות אזרחיה. אני מתבייש לגור
במדינה אשר מעסיקה פועלים רומניים, תאילנדים וטורקים בעוד
אזרחיה של המדינה חיים על דמי אבטלה. יש עוד אלף ואחת סיבות
לתחושת הבושה שלי במדינה שלי, ישראל, אך אינני מתכוון למנות את
כולן כי אין זאת המטרה לשמה רשמתי מכתב זה. מטרתי היא להעביר
מסר לכו---לם. הביטו סביבכם ותחשבו מה אתם עושים על מנת לשפר
את המצב כי אף אחד אחר לא ישפר אותו? כדברי ג'ון קנדי ז"ל: אל
תחשבו מה המדינה יכולה לעשות למענכם אלא, מה אתם יכולים לעשות
למען המדינה". מין הסתם רובכם יושבים בבית ומחכים לפתרון מין
השמיים. צר לי לאכזב אתכם אך הפתרון לא יבוא מהשמיים, מזקנים
סניליים או מדרשותיו של עובדיה יוסף. הפתרון יבוא אך ורק מכם -
הדור הצעיר של אזרחי מדינת ישראל. כשאני אומר אזרחי מדינת
ישראל אני מתכוון לאותם אזרחים אשר שירתו, משרתים או ישרתו
בצה"ל, אני מתכוון לאלו אשר פועלים על מנת לשפר את מצבם ולא
יושבים על דמי אבטלה ואני מתכוון לדור הצעיר אשר ינהל את
המדינה (אם תשאר מדינה) בעוד מספר שנים. אף אחד מלבדנו לא יוכל
לשפר את המצב הביטחוני-כלכלי-חברתי במדינת ישראל. העבר הוכיח
כי רק באמצעות מהפיכה אלימה ניתן לשנות את המצב. ולכן אני קורא
לכל אזרחי מדינת ישראל לקחת את החוק בידיים ולשנות כי אף אחד
מלבדנו לא ישנה את המצב הקיים. בתקופה שבה הכנסת עסוקה במשחקי
כיסאות, בתקופה שבה הרבנים אוסרים על הליכה בין שתי נשים ו-
400 אמהות מבשלות לנו הסכמי שלום - בתקופה זו אנחנו צריכים
להתעורר ולהבין כי אין דרך אחרת מלבד מלחמה", אמר ראש הממשלה
בדרכו לשיחות השלום בוושינגטון.