|
בחופים הלבנים של התת מודע שלי תמיד צצו חיות מוזרות עולות
על פני החול בפרפור מקופץ במתיחות איברים, ברוח שטות מעופפת
כמו בחלום הקלסטרופובי שלי כשאני לבד ואינך לצידי לטמן אותי
כאוצר בן זרועותיך ואתה אתה האוצר הקסום שלי בשבילי גם אני
לפעמים מרגישה איך המחשבות שלך מתפללות לי כמו טיפות קטנות
שקופות לבן במעלה העכוז אחרי משגל נסוג חמישי הייתי רוצה
שתחזור לתוכי שהלב שלי ירגיש אותך חזק מתמתח בתוכי כשאני איתך
שטה ערומה באמבט שבגג. כשהמיים עולים וגועשים הם והשעות
הקצובות שנותרו לי לחיות בתוך האגו שלי שמתקצר והולך מתקמט ובא
כמחדל שיטתי להכות בי עוד ואז אני צונחת צווחת כמו אישה שיכורה
נוחתת לצידך במיטה מעל מזרון פלסטיק מצוי או אולי זה קונדום
מסוגנן בקצוות רטט גוון מהגוני כמו השער האדמוני שלי בפיתוחי
הערווה כשאתה בא לחבק אתה בא להנשימני להקיז ממני עוד והרבה
אהבה.
. |
|
|
"חוקן לפרחות!"
אחד במחאה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.