אביעד פ. / משורר |
מחה את הדמעה מהעין,
והגיע להחלטה,
יותר מדי שירים עצובים יצאו ממנו,
הגיע הזמן למשהו שמח.
הסתובב אותה לשאול,
על מה כדאי לכתוב,
ולא הייתה שם נפש.
הוא שכח, שאין אף אחד,
הוא עצמו לבד.
הדמעה שנמחתה חזרה,
והוא המשיך לכתוב כרגיל.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|