אחרי קוביית השוקולד השישית הגיעה הרכבת. שלוש קוביות שוקולד
מעכשיו היא תשב מול החלון הפתוח ומשב רוח מרענן ייכנס פנימה.
בקובייה הרביעית היא תיתן לרוח לסחוף אתה את כל מה שהיא כתבה
עד עכשיו ובחיוך לא מובן תוציא דפים חדשים ותתחיל שוב לכתוב.

עוד שתיים-שלוש קוביות שוקולד והנה ניגש אליה גבר צעיר וממלמל
משהו בשפה זרה. בחיוך מתנצל היא ממלמלת את המשפט היחיד שהיא
יודעת בצרפתית - Je ne parle pas francais. קובית שוקולד נוספת
הולכת לגבר הצרפתי החמוד, ולאחר מכן היא תולה מבט מיואש בחבילת
השוקולד שנשארו בה שני טורים בלבד.

"Qu'est ce-c'est?" הוא שואל אותה בעיוות פנים והיא מושכת
בכתפיה בחוסר הבנה.

עוד קוביית שוקולד והגבר הצרפתי פונה לקרון הקרוב. בתחנה הבאה,
עוד שלוש-ארבע קוביות, ייכנס מישהו חדש ואולי אפילו לא ינסה
לדבר אתה, אלא רק יסתכל עליה כמו שהיא אוהבת הרבה זמן.
כשמדברים זה הורס את הכל.

הערכה נכונה. שלוש קוביות שוקולד והרכבת עוצרת בתחנת רכבת
הומת-אדם. לקרון שלה נכנס עוד גבר צעיר ומתיישב בדיוק מולה.
היא מחייכת אליו והוא מחייך בחזרה, ובחבילת השוקולד נשאר רק
עוד טור אחד. תודה הוא לא אומר, אולי כי הוא לא מנומס ואולי כי
הוא לא יודע באיזה שפה לפנות אליה, לא שהיא נראית זרה או משהו
כזה. אולי בעצם, היא נותנת לדמיון שלה להפליג, אולי הוא כמוה.
היא לא יודעת שפות, כי לא אכפת לה, היא לא מבינה כי היא לא
רוצה להבין. מילים הן רק מילים, ובשבילה החיוך הזה אומר הכל.
העיניים האלה שזזות מצד לצד במבוכה כאשר היא נועצת מבט במישהו.
מרוב מילים, אנשים כבר שכחו איך להסתכל אחד לשני בעיניים.

הדפים שלה שוב עפים ברוח הסתווית והוא מתכופף כדי להרים לה
אותם, אבל כשהוא מסתכל ורואה שהכל קשקושים הוא פשוט משאיר אותם
אצלו ביד. זאת השפה שלה, זה מה שהיא עושה כשמשעמם לה, כשאין לה
במי לבהות או כשנגמר לה השוקולד, או כשסתם נמאס לה לחלום על
מישהו שלא ירצה לדבר אתה אלא רק להסתכל עליה הרבה-הרבה זמן בלי
להזיז את העיניים. והיא יודעת שזה הוא. היא יודעת שזה הוא, כי
הוא לא נגעל מהשוקולד המריר שלה, וכי הוא לא מנסה לדבר אתה או
לשאול אותה לשמה, ואת הדפים שלה הוא השאיר אצלו ואת העיניים
שלו הוא לא מזיז ממנה ורק מסתכל לה בעיניים עמוק-עמוק בלי שום
הבעה על הפנים או כוונה להזיז את העיניים או לרדת בתחנה שלו או
שום דבר אחר חוץ מאשר להסתכל לה בעיניים. היא יודעת שזה הוא,
כי למרות שנכנסים לקרון אנשים ושואלים אותם שאלות, היא לא עונה
והוא לא עונה, וגם כשהקרון מלא וילדה אחת עומדת ביניהם, היא
עדיין רואה את העיניים שלו והוא עדיין מרגיש את המרירות של
השוקולד שלה נוזלת לו בין מיתרי הקול, שפתאום מרגישים קרועים.