[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קים המספרת
/
2030 התקווה

דנה ישבה מכופפת ליד שולחן משרדי רחב. האור ממנורת שולחן האיר
את הדפים באור חזק
ושלח צללים עמומים לעבר כל האנשים ששהו בחדר. היא ניערה את הדף
והרימה את הראש
סורקת את האנשים מסביבה במבט חוקר.
"עד כמה זה רציני, עד כמה אפשר לסמוך על זה."
"גברתי ראש הממשלה", ענה קול צרוד מפנת החדר. "אנחנו בדקנו את
העניין והבנו את המקור אלייך. אנחנו תחקרנו אותו כולל מכונת
אמת. גם הדברים שראינו מאמתים את מה שהוא אמר".

דנה קמה מהכסא ונגשה אל בחור צעיר שישב על הכיסא. הוא רעד
ונראה מאוד חולה.
"זה המקור שלכם"  שאלה דנה בקול לגלגני. "תגידו אתם השתגעתם?
אני מזכירה לכם:
כולכם אנשים מוכשרים שנבחרתם בגלל היכולות שלכם. מה שאתם
אומרים לי פה זה פשוט
אפילו משוגע בעל דמיון פראי ביותר לא יכול לדמיין."
איש גבוה ורזה קם מהכיסא הוא נגש אל מרכז החדר. "שמי דר הרץ
אני דר לגנטיקה, ולפי מה שבדקתי לא ראיתי שנוי מהותי ב-DNA,
מבחנתי מה שאתם אומרים זאת שטות הכי גדולה ששמעתי במשך כל ימי
חיי". הוא הסתובב והתיישב בכיסא בשתיקה רועמת.

האיש הצעיר שישב על הכיסא צחק והביט על המנורה, המנורה החלה
לזוז ולהתרומם למעלה, למעלה. לפתע היא שינתה כיוון התגלגלה
באלכסון ונע לעבר הקיר בצד השני. החוט יצא מהתקע, אך המנורה
עדיין דלקה.
"מספיק, ראינו מספיק", קרא דנה בתקיפות.
היא משכה כיסא אל הבחור הצעיר. התיישבה מולו בוחנת את עיניו
במבט הישיר שלה ואמרה
"ספר לנו בבקשה".

"שמי איל. אני צלם טבע חובב. לפני כחצי שנה נסעתי לדרום אמריקה
לצלם צלחות מעופפות.
הייתי שבוע שלם בלי לראות אפילו בזיק של אור. התחלתי להתקפל
ולחזור הביתה. ואז שמעתי על קבוצה של ישראלים אוהבי עב"מים
שהגיעה לאזור. ראש החבורה היה גדעון . ישר התחברנו. בילינו
בפאבים, יצאנו עם בחורות ובסוף שבוע החלטנו להקים אתר לחובבי
עב"מים. אני אהיה אחראי איך האתר יראה והוא יכתוב. תוך חודש
נהפכנו לאתר מבוקש. המון דואר זרם אלינו. אחד מהם הייתה מפה של
חמישה מקומות על פני האדמה שהיוו מרכזים אנרגטיים. בנוסף הייתה
ערכה של מוזיקה, ציורים ופילוסופיה. וכמה טקסטים. הכוונה הייתה
כשאנחנו שומעים מוסיקה רואים ציורים ומבצעים טקסים. מופעל תדר
מחמשת המרכזים. המוסיקה הטקסטים והציורים הם אמצעי עדין לחדור
אלינו לתאים שלנו וכך לשנות את ה-DNA.
זה נראה מאוד דמיוני אך אחרי שיש 100 אנשים שעושים טקסים הללו.
התדר מהמרכזים מתחזק ואנחנו האנשים מתחילים להיות המשדרים של
התדר. בהתחלה צחקנו על הרעיון. הקמנו קבוצה של כעשרה אנשים אך
הקבוצה גדלה. אנשים נמשכו לצליל ותוך חצי שנה מנינו כאלף איש.
האנשים שהשתתפו עברו שינויי, שינויים שקשה להסביר. לפתע אפשר
להרים דברים במבט.
ואפשר להפוך מחשבה למציאות זה  לוקח זמן ואימון אך בסוף זה
מצליח. הבעיה התחילה כאשר האופי של האנשים החל להשתנות. אנשים
שאף פעם לא הסתבכו עם החוק החלו לשדוד כספומטים, אנשים שלחמו
למען זכויות החיות לפתע החלו להתאכזר אליהם. ויש כמה כמוני
שלא השתנו מבחינה נפשית אך מבחנה גופנית קרסו ולא מסוגלים
לתפקד. בעולם חושבים שזה וירוס. אך זה בא מחמשת המרכזים. הבאתי
את המפה."

איל החל להשתעל.

דנה לקחה את הנייר המקופל, "מה המרכזים הללו מי יכול להסביר
לי?"

בחור שמנמן יצא למרכז החדר.
"שמי גדי ואני לומד לתואר שני בפיסיקה. אני חובב עב"מים.  בשנת
אלף תשע מאות שמונים ומשהו מצאו שני תיירים בהר בניו מקסיקו
ציורים יפים על הקירות. התברר כי האתר היה שם לפני מיליוני
שנה, אך הציורים נראו חדשים.  כשפענחו את האותות שבאו ממכשיר
מוזר. מצאו שהחומר מכיל שירים, כתבים פילוסופיים ותווים
למוסיקה.  היה כתוב שם שזה מיועד בתקופה מסוימת לשנות את הDNA
של האנושות, בכדי לגונן מפני התקפה של חייזרים סינטטיים.
בתחילת 2000 צחקו על זה, אך מכוון שהשירים היו יפים וגם מוסיקה
זה תפס תנופה. זה מוזר שרק עכשיו השינוי התחיל. אך כנראה 2030
זאת השנה שתוכנתו המרכזים לפעול. אני ממליץ לך גברתי ראש
הממשלה  לפנות לשגרירות חוצנים שנמצאת בירושלים. אולי שם יוכלו
לעזור לך."

דנה קמה מהכיסא, "שגרירות חוצנים. מאיה ממתי יש לנו שגרירות של
חוצנים, מישהו יודע על כך?"
"שגרירות של ליצנים", גיחך הרמטכ"ל.
דנה הסתובבה אל הרמטכ"ל  וזרקה אליו מבט שהוריד לו את החיוך
מהפנים.
"היום אין זמן לבדיחות אנחנו לא מצליחים להסדיר סדר בכמה ערים.
מכוניות משטרה מתעופפות באוויר. הליקופטר אחד התרסק. מאיה אני
זקוקה למידע מייד."
מאיה, המזכירה האישית, הזיזה את הצג השטוח והחלה להסביר.
"באותו זמן שמצאו את המרכז בניו מקסיקו התקבצה קבוצה שרצתה
לבנות שגרירות שלשם יבואו חייזרים שיהיו מוגנים לפי החוקים
הבינלאומיים ושל הארץ. משקיע דני קנה את המקום. באותו זמן
הייתה מפלגה שנקראה הירוקים (משהו כזה). הם היו בעד חופש הפרט.
הם קיבלו את משרד התשתיות וכך לא הייתה בעיה. המקום הוכרז
כקונסוליה של חייזרים. במשרד הפנים לא התרגשו מכך. שם חשבו שזה
יביא כמה תימהונים והרבי כסף ותיירות. כך שזה אפילו לא היגיע
להצבעה בכנסת שלא לדבר על אישור ראש הממשלה."

"טוב" אמרה דנה. "אין מה לעשות אצטרך לבקר את שגרירות החייזרים
, תנסי לקבועה לי פגישה מאיה".
מאיה הרימה את השפופרת אחרי כעשר דקות היא חזרה. "יש לך פגישה
בעוד עשרים דקות.
הם אמרו שתהיי מוכנה לפגוש בישויות חוץ ארציות. ושאליך לבוא
מלווה רק עיי שני אנשים".

דנה נגסה בקרקר היא סקרה שוב את היושבים.
                                     



השגרירות הייתה בנוי כבנין דמוי גלידה. המעלית עלתה לאט. אישה
נחמדה בשנות 40 קיבלה אותם.
היא הובילה  אותם לחדר מעוגל ואוורירי מצופה חומר פלסטי לא
מוגדר.
היא הזמינה אותם לשבת.

"אני רואה שבחרת את הרמטכ"ל ומזכירה האישית בחירה מעניינת".
אמרה האישה ויצא מהחדר.
לפתע על המסך הם ראו דמות ירוקה. הקול היה חלוש ומוזר.
"ברוכים תהיו תושבי הארץ !  אתם עומדים לפני תקופה גדולה..."
דנה קמה הביטה אל המסך ואמרה "אני מקבלת את כל הברכות שלך.
אין לי אפילו זמן לבדוק אם אתה אמיתי או מזויף. תחסוך ממני את
הברכות ותגיד מה עלי לעשות ,
בכדי להפסיק את ההתפרצות המגפה הנוראית שפורצת בבני אדם."

"אתם כל כך חסרי סבלנות", אמר החייזר בשלווה. "הארץ הזאת שהיא
כביכול שלך
הייתה מקום שומם. הפכנו אותה למעבדה. ניסינו כמה סוגים של
אנשים.
הסוג שיצרנו בכוכב אחר היה מוצלח. כדי לשבח אותו בנינו חמישה
מרכזים. שבבוא הזמן אחרי אלפי שנים היו אמורים לשנות את הDNA-
בשפתכם. ולגרום לאנושות להיות היצור הכי משוכלל מכל מה
שיצרנו.
חיברנו למענכם אגדות כמו אחרית הימים. והבאנו אתכם משם לפה.
שנת 2030 בשבילכם הייתה צריכה להיות התחלה למעבר מאדם לאל.
חלק יעברו שינוי וחלק ימותו ורק המובחרים יישארו. אך הייתה
תעוט קטנה. את השינוי בדקנו
על אנשים משובתים חלקם סינטטיים. להם לא הייתה נשמה. הם לא היו
חופשיים כמוכם.
הם גדלו באותם תנאים ידעו חוקים והתנהגו לפיהם. החופש שלכם
מעוות את התדר
לכן אין לנו מוסג מה יהיה הסוף. האם תהיה פה ממלכת רשע או
ממלכת גן עדן.
המון ישויות באו לראות מה יקרה. לכן יש מסביב לכדור הארץ צלחות
מעופפות בני אדם מקבלים תיקשורים מישויות ששואלות מה קורה פה.
אם תפסיקו את הניסוי תהיו עוד כוכב לכת משעמם ו..."

דנה קטע אותו " מה אתה מציעה לעשות..."

החייזר אמר, "אם תהיה פה ממלכת רשעים נחזור על נוח והמבול.
נביא יצורים חדשים..."
"אתה לא עונה על השאלה. מה אתה  מציע לנו לעשות? האם אתה יכול
להפסיק את השידור היוצא
מ-5 המרכזים?" שאלה דנה.

החייזר המהם, "אתם כל כך חסרי סבלנות. לא אנחנו לא יכולים
להתערב בענייניכם.
אתם הניסוי. ואני רק שגריר של רצון טוב."

"האם תיתן לי רמז?" שאלה דנה.

החייזר חייך פיו היה קטן. והוא הביט בדנה מהמסך בסקרנות.
"יש לכם סיפור שנקרא בגדי המלך החדשים. תקראי אותו דנה ושיהיה
לך אלף שנים מבורכות"

החייזר נעלם מהמסך.

האישה הנחמדה שוב נכנסה לחדר והובילה אותם אל המעלית השקופה.
היא נפרדה וסגרה את הדלת הראשית.

"אנחנו באותו מצב שהיינו קודם", אמר הרמטכ"ל. "בהבדל אחד",
אמרה מאיה "כרגע אנחנו ללא כל תקווה".
"מיהו המלך ולמה הוא ערום? " שאלה דנה.
"זאת אגדה על מלך", השיבה מאיה, "שחשב שתופרים לו בגדים
מפוארים והוא היה בעצם ערום. הילד ראה את האמת וצעק אותה."
"אנחנו צריכים לתקוף ולהרוס את המרכזים," אמר הרמטכ"ל. "לא
יהיה משדר- לא יהיה שידור".
"רגע". קטע אותו דנה מהורהרת. " המלך הוא ערום, כי המשדרים
הללו לא משדרים.
אנחנו מלבישים את המלך.
הרדיו, התקשורת, האנשים הם שמשדרים את התדר דרך השירים שנלקחו
משם.
אנחנו יכולים לא לשדר את המוסיקה או להוסיף לה תדר אחר שמבטל.
זה מה שלמדתי בשעורי פיסיקה המועטים.
אני  גם זוכרת, שלמדתי שם, שלקול האנושי יש תדר מיוחד. תדר,
שיכול אפילו לרפא."

תוך שעה ישב כל הצוות המדיני מול איל ששכב על מיטת חוליו.
האחות הפעילה את הטייפ שלו עם מוסיקה שלווה ואלוהית .הצוות
המדיני הרמטכ"ל וראש ממשלה החלו לשיר. מי בקול בס ומי בזיוף,
עם מילים, שמצא מאיה באחד הקלסרים הישנים.
שיר שהיה פעם המנון  הלאומי של ישראל ולשיר קראו  בשם מאוד
מתאים לאירוע - " התקווה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אנה את הולכת?











אפרוח ורוד
מסתלבט על אנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/5/04 9:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קים המספרת

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה