אור לבן חיוור האיר בחדר ממנורת הפלורסנט על התקרה. הוא רכן
מעל שולחנו, כותב על דף צהוב. הוא לא עצר לרגע, לא הפסיק
לכתוב, נותן לליבו ולרגשותיו לצאת לדף בלי צורך לנסח את
המשפטים. דמעה התגלגלה מעינו אל פניו שהיו בהבעת כאב כל כך
הרבה זמן, עד שנדמה היה כי ננעלו ולא זכרו שום הבעה אחרת מהי.
הוא סיים לכתוב את משפטיו האחרונים בעוד הדמעה נפלה על הדף,
מורחת את הדיו הטרי.
הוא נשען לאחורה על כסאו, סגר את העט הלעוס, והניחו ליד הדף.
ידו החליקה לעבר חזהו, ולאטו הוא חפר בו עד שמצא את מה שרצה,
את לבו. הוא שלף את לבו החוצה באדישות, והניחו על הדף שעתה
סיים למלאו בדיו שחורה. הלב לא פעם, כבר עבר זמן רב מאז שהרגיש
את פעימות לבו.
``הכל בשבילך, כלום בלעדייך`` מלמל בלי קול.
עיניו נעצמו לעיתן, והבעת הכאב נעלמה מפניו ונמחקה כלא הייתה.