אני מתגעגעת לריח הקיץ.
לריח האפרסקים,
לריח הפרחים המסודרים בזר על ראשי.
למיץ של תותי הבר הניגר על סנטרי.
לקול של אבטיח מתפקע על האבן.
לרגליים יחפות הפוסעות בשביל.
ולילדה עם זוג דובדבנים תלויים מאחורי האוזן,
המטפסת על עץ אגוזים עתיק וזקן
ומפסגתו מביטה בעיני התום שלה, בעולם הנפרש לפניה עד האופק.
ורואה היא את השמש השוקעת, את הפרחים בשלל צבעים את הפרפרים.

והעולם לאיטו משנה צורה, משנה את פניו, מפשיל את עורו, מסתובב
סביב צירו
וממשיך הלאה. בלי לשים לב לילדה הקטנה ומבלי לדעת שבזכותה הוא
קיים.