|
אלף רגעים מאז שיצאת.
החדר בוגד בי. מאחורי גבי
הם נופלים לתהום שכחה.
השמש שוקעת. הירח נדלק.
אלף רגעים ולא חזרת
לבקש ממני להיות פה כשתחזרי
לחייך אותי באיטיות
כשאני שוקע. כשאני נדלק. |
|
|
אני סוחב פציעה
בלחמית העין
זוזו לסטרי,
אתלט בהתהוות
ומגלומן בהווה,
מתוודה בפני רבה
הראשי של לודז' |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.