בוקר
קור חודר
אור שחור צהוב
סינוור בעניים,
פקחתי שליש עין
הסתכלתי סביבי,

הירוק שהיה בחדרי
לילה לפניי נעלם,
בלי שום סיבה,
התחילו הדמעות לנזול,
כך המשיך שאר היום.

תוך ברכות של רבנים
הרגשת החמצה ומזל רע.
עידודים והטפות,
עצבות נופלת בכבדות.

נפתח מכסה,
ובגלל זה,
כל העולם נופל,
בגלל מכסה ובתוכו אור ירוק.
אור שנותן שמחה,
הכל פסיכולוגי.
והרב הגדול אמר
העיקר שאני לא נלקחתי איתו.
באמת מזל ! מה היו עושים בלעדי .

השמחה שהייתה בי
יום לפניי, נעלמה .
כך, בלי שום סיבה.
כבדות נופלת בעצבות.

אושר וציפייה למשהו מוכר,
אהוב, רחוק,  רחוק ומנוכר
קרוב ללב.
אבל הוא קילקל הכל.
האור השחור,
הריק, התמים והשועלי.
בא כך,
מתגנב, בא וחומק
ושוב חוזר.
והפעם נשאר.
לתמיד ?!

העיקר שאני פה,
הירוק שכוסה יחזור,
יתגנב ויחזור למכסה שלו.

תוך ברכות של רבנים.
השמחה שהייתה בי .
הרגשת החמצה ומזל רע
יום לפניי, נעלמה .
עידודים והטפות,
כך, בלי שום סיבה.
עצבות נופלת בכבדות.
וכבדות נופלת בשמחה.