[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכל היו לחוצים לקראת צילומי קטלוג האביב של קסטרו וקסטרו מן
2004. בקי גריפין שתתה 5 כוסות קפה לאטה בזמן שמעצבי השיער
שרפו את שיערה בפאן מרושל והבמאי הלך אנה ואנה לחוץ כמו קפיץ.
הצלם ניסה להרגיע אותו - "אל תדאג, ראובן, הוא יגיע. הוא
יגיע." אבל הוא לא הגיע.
הצילומים נקבעו לשעה 9 בבוקר, השעה כבר הייתה רבע ל-10 ודודי
עדיין לא הגיע. המפיקה ניסתה במשך דקות ארוכות לתפוס אותו
בטלפון הסלולארי אך המשיבון המשיך לענות: "שלום, הגעתם למשיבון
הקולי של דודי בלסר, אינני זמין כרגע, אנא השאירו הודעה ואחזור
אליכם בהקדם. תודה."

באותה השעה מכוניתו של בלסר הייתה נטושה בשכונת מונטיפיורי
שבת"א. אפילו לא התעוררו עדיין נערות הליווי והטיפוסים
המפוקפקים שיפרקו לו את המכונית. מאחד הלופטים שבסביבה הציצה
משקפתו של דרור. הוא היה דרוך ושקט. מאחוריו על הרצפה בתוך
כלוב מסורג מן הרצפה לתקרה שכב דודי כפות. שחרר אחת לכמה זמן
אנקות ומלמל מתחת לגאפר-טייפ "אני אתן לך הכל, כסף, מה שאתה
רוצה, רק בבקשה אל תהרוג אותי או... תאנוס אותי." הטלפון הנייד
צלצל אחת לכמה דקות ונעימות ג'יי לו השתררו בחדר. דרור הסתובב
וכיבה את הטלפון ודודי נלחץ עוד יותר.
דרור פנה אל דודי:
"תשמע, אני לא הולך לפגוע בך, בבקשה תפסיק להיות לחוץ כל כך."
"איפך אנדי יכוב בהיות בוא בחוף אפרי שפטת אופי כפכה?!" ניסה
לזעוק דודי דרך הגאפר-טייפ.
"מה?"
"איפך אנדי יכוב... תפוריד אפת זה מפהפה שבי!!!"
"מה? אני לא מבין מה אתה רוצה, אני יוריד את זה מהפה שלך רק
תבטיח לא לצעוק."
דודי הנהן ודרור הסיר בזהירות את הגאפר-טייפ.
"איך אני יכול להיות לא לחוץ אחרי שחטפת אותי ככה?!"
דרור החזיר את הגאפר-טייפ.
"תבין, לא חטפתי אותך בשבילי, לא בשביל כופר ולא כי אני רוצה
לרצוח או לאנוס אותך."
"אש במה?"
"זה הכל מאהבה." ענה דרור ודודי פקח את עיניו לרווחה כלא מבין.
"ואם תמשיך לפתוח ככה את העיניים שלך בזמן שאני מדבר אני יכסה
לך גם אותם."
דודי הניע את ראשו מצד למצד ואחרי כן הביט לצדדים. בשאר החדר
היו כ-4 כלובים נוספים פרט לשלו. הכלוב שלו היה הרחוק ביותר מן
הדלת והמפתחות היו תלויים לצידה על וו. בתוך כל כלוב הייתה
מיטת וחצי אחת וסיר. על כל כלוב היה תלוי שם אחר: איתן אורבך,
יהודה לוי, יואב שוורד וקיאנו ריבס. על הכלוב שלו היה כתוב
באותיות קידוש לבנות - "דודי בלסר". דודי בחן את דרור. גבר כבן
35 לערך בבגדי יום יום. על ידו השמאלית מונחת טבעת נישואין.
"אתה רוצה לשתות?" שאל אותו דרור.
דודי הנהן בראשו.
"טוב, רגע אחד." אמר וקם לכיוון היציאה מהחדר. "אתה יודע, אשתי
תהיה כל כך מאושרת כשהיא תתעורר."
"אפתה עושה אפת זה בשפיל אפשתך?!" נדהם דודי.
"כן... היא כל כך נפלאה. היא יפהפיה אמיתית ויש לה לב מאד רחב.
אני יעשה בשבילה הכל."
דודי הביט על הכלוב שנשא את שמו של קיאנו ריבס והניע שנית את
ראשו מצד לצד וחשב "איזה משוגע".
דרור חזר לחדר עם כוס מים גדולה. "אתה בטח צמא," אמר.
"פמה בדיוק אפשתך תעשה איפתי?" שאל.
"לא יודע, תגדל אותך, תאכיל אותך, תשקה אותך, תשכב אתך, אתה
יודע..."
דודי פקח שוב את עיניו לרווחה בבהלה.
"מה אמרתי לגבי העיניים, דודי?" אמר דרור ורכן לכיוונו. דרור
הסיר את הגאפר-טייפ והשקה את דודי במים. דודי גמע מן הכוס
במהירות.
"תזהר או שתתחיל לגהק." חייך אליו דרור והרחיק את הכוס.
"תודה. מה השעה?"
דרור הביט בשעון שעל ידו. "חמישה לעשר," ענה.
"מה?!" זעק דודי ודרור כיסה את פיו. "ומה אמרנו לגבי צעקות,
דודי?"
דודי הנהן בראשו ודרור הסיר את היד.
"הייתי אמור להגיע לצילומים לפני שעה."
"לא נורא, אפשר לחשוב כמה היית מרוויח על זה."
"כמה עשרות אלפי ג'ובות?" גיחך דודי. דרור שתק והחזיר את
הגאפר-טייפ.
מן החדר השני נשמעו דלתות נפתחות ונסגרות. אחרי כן נשמע קול
זרם מים. דרור חזר להשקיף מן החלון. אחרי כמה דקות נשמע קומקום
שורק ושניות לאחר מכן נכנסה אישה פרועת שיער לחדר.
"דרור?" שאלה האישה.
"כן, ליאתי?"
"מה השעה?"
דרור הביט בשעונו שנית. "עשר ושתי דקות, מתוקה."
"מה עם איתן?"
"עדיין לא הצלחתי להשיג אותו אבל יש לי בשבילך הפתעה אחרת."
אמר והניד ראשה הצידה. ליאת הסתכלה הצידה וראתה את דודי על
רצפת הכלוב.
"דודי!!!" זעקה ליאת.
"אההההה!" זעק דודי מתחת לגאפר-טייפ בתגובה.
"דודיל'ה, אתה לא צריך לפחד. אני כל כך שמחה שבאת."
דרור עזב את המשקפת והלך לכיוון היציאה מהחדר. לפני שיצא זרק
"דודי, דיר בלאק, תהיה עדין איתה, אתה שומע אותי?"
דודי גלגל את עיניו ודרור יצא מן החדר.
ליאת הרימה את המפתחות מן הוו שליד הדלת, נכנסה לתוך הכלוב
ונעלה אחריה.
"אולי היום זה לא איתן, אבל גם אתה לא רע בכלל בפני עצמך,"
אמרה ליאת וחייכה לעצמה. "בטח נורא כואב לך בידיים. בעלי קשר
אותך חזק מדי? לפעמים הוא ואני אוהבים כל כך הרבה שהוא לא שם
לב..."
דודי הנהן וליאת החלה לשחרר את הקשרים מידיו ומרגליו. היא
ליטפה את ראשו.



השעה הייתה שלוש לפנות בוקר ובאולפנים האורות כבו. זה עתה
סיימו לצלם את הפרק ה-50 לעונה השנייה של "האהבה מעבר לפינה".
יהודה לוי ואילנה אביטל יצאו מן האולפנים והוא ליווה אותה
לביתה. כשזו עלתה לביתה יהודה יצא מן הבניין והתקשר לחברת
המוניות.
"שלום, מונית לרחוב מאפו בבקשה."
"שלוש דקות," נענה מן הצד השני של הקו.
"תודה."
יהודה עמד וחיכה למונית, בינתיים עברה מכונית ברחוב ומתוכה
זעקה בחורה בהיסטריה שהיא לא מאמינה שזה הוא. הבחורה הרימה את
החולצה ויהודה צחק. הגבר עצר את המכונית והרים אף הוא את
חולצתו בהתלהבות. יהודה הפסיק לצחוק. מאחורי המכונית ונוסעיה
שהתפשטו בשמחה וגיל נעצרה המונית. יהודה תחב את ידיו לכיסיו
והלך למונית. הוא פתח את הדלת, נכנס ובירך לשלום. "שלום," בירך
אותו דרור בחזרה, "לאן נוסעים?"
"לשאול המלך." ענה יהודה והם התחילו לנסוע.
"למה אתה לא מדליק את המונה?" שאל יהודה.
-"תעזוב שטויות, 25 שקל."
"בדרך-כלל אני משלם 19 שקלים."
-"אתה מנסה לעבוד עלי?"
"חס וחלילה."
-"אז 25 שקל."
"טוב..."
השניים המשיכו לנסוע לאורך אלנבי.
"פספסת את הפניה." אמר יהודה.
"כן, כבר מאוחר, לא שמתי לב. אל תדאג. זה לא יעלה לך יותר."
חייך דרור והמשיך לנסוע ישר.
בהגיעם לשכונת מונטיפיורי החל יהודה לשאול את דרור האם הוא
יודע לאן הוא נוסע ודרור ענה - "בטח, בטח."
"אני מעוניין לרדת." אמר יהודה והסיר את חגורת הבטיחות. דרור
נעל את הדלתות. "מה קורה פה?" התחיל יהודה להילחץ ולהזיע. דרור
שתק. יהודה תפס את ההגה והמכונית התחילה להתנועע מצד לצד. אחת
היצאניות שעמדה לחצות את הכביש נפנפה לכיוונם בזעם. "ססס'עמק,
כל הנרקומנים האלה מתעוררים באמצע הלילה." זרקה ואחרי כן צעקה:
"כולכם על הזין של'י!"
כלבים החלו לנבוח מהבתים השונים. דרור הרביץ אגרוף ליהודה וזה
איבד את הכרתו.



יד עדינה ומלטפת עברה על פניו של יהודה והוא התעורר כאשר הוא
שכוב על מיטה. הוא פקח את עיניו ולא הבין היכן הוא.
"מי את?" שאל.
"ליאת, ואתה גבר חלומותיי."
יהודה הרים את ראשו והביט סביב, בכלוב ממול ראה את דודי, זה
הניע ראשו מצד לצד בהיסטריה והניע את שפתיו: "לא! לא! לא!"
"מה אני עושה כאן?" שאל.
"למה אתה שואל? אתה לא רוצה להיות פה?" שאלה בקול מתוק.
"מה השעה?"
"בחיי, אתה שואל המון שאלות, יודל'ה," אמרה לו ליאת ואז צעקה:
"דרור, מה השעה?!"
"ארבע ו-24 דקות," צעק מהחדר השני. "אני אוהב אותך!"
"אני קרועה עליך, מתוק!" אמרה והחלה ללטף את יהודה שנית. "אל
תפחד יהודה, אני מבטיחה לעשות לך רק טוב..."



אין מקום יותר פקוק בשעות הבוקר מאשר צפון תל-אביב. שרון
התעוררה בעקבות רעשי התנועה. הדבר הראשון ששרון עושה בכל בוקר
זה להכין סלט ירקות. שרון הוציאה כמה עלי חסה מן המקרר, שטפה
אותם והניחה על הטס. אחרי כן הרימה את שלט הטלוויזיה והעבירה
לערוץ 2. דב גילהר וירדנה ארזי פתחו את התכנית "קפה טלעד"
ובירכו זה את זו בברכת בוקר טוב ופתחו בידיעה המרעישה:
"דוגמן הבית של קסטרו מן, דודי בלסר נעלם אתמול בשעות הבוקר.
החשדות התעוררו כאשר לא הגיע לצילומי קטלוג האביב. מכוניתו
נמצאה נטושה בשכונת מונטיפיורי וכעת המשטרה מבצעת חיפושים
נרחבים אחריו. ברגע זה אין חשש לחייו וניכר כי אם נחטף, לא
מדובר ברקע לאומני. לא רק זאת, בליל אמש נעלם גם כוכב הסדרה
"האהבה מעבר לפינה" יהודה לוי. נעבור לשידור מפי עדי הראייה
האחרונים שראו אותו."
שרון החלה לחתוך בצלים ולא שמה לב למתרחש על המרקע. על המסך
הופיעו גבר ואישה צעירים שסיפרו כיצד עצרו את מכוניתם לידו
והוא נבהל והחל לרוץ לכיוון המונית הראשונה שנקריתה בדרכו. הם
סיפרו כי נהג המונית נראה להם אדם ערבי בשנות ה-30 לחייו. "כעת
כל ההשערות נבדקות ואין לדעת האם יש קשר בין שני המקרים.
עדכונים שוטפים יינתנו במהלך היום. ובחזרה אליכם, דב וירדנה."
אמר כתב השטח.
"אכן, סיפורים קשים. מה שחסר לנו עכשיו זה שגם שרון אילון
תיעלם." צחק דב גילהר וירדנה ארזי הצטרפה. שרון הסתובבה בבהלה.
באותו הזמן יואב יצא מחדר השינה. הוא זרק לכיוונה של שרון ברכת
בוקר טוב. שרון לא ענתה והמשיכה לחתוך מלפפונים.
"שמעת מה זה? גם דודי בלסר וגם יהודה לוי נעלמו אתמול." אמרה
ליואב.
"נו ו?" שאל באדישות.
"ואז דב גילהר הזה אמר שמה שחסר להם עכשיו זה שגם אני אעלם!"
"נו באמת, מי ירצה לחטוף אותך בכלל." ענה ושרון עיקמה את
הפרצוף. "ובאותה הזדמנות שלא יחטפו אותך, אולי תורידי את
הזבל?"
"תוריד אתה, אני מכינה סלט." ענתה.
"טוב, למרות שהיה יותר יעיל אם היית מורידה את הזבל במקום
להכין אותו."
יואב הרים את שקית הזבל באדישות ויצא אל חדר האשפה. הוא הרים
את מכסה הפח וזרק את השקית. מתוך הפח נשמעה זעקת כאב שקטה.
"מישהו שם?" שאל יואב.
"מיאו, חתולה." ענה הפח.
יואב לא ויתר והרים את מכסה הפח שנית. לפני שהספיק להגיד "שרון
אילון ויואב שוורד לנצח" פגעה אלה ברקתו. הוא, כמו קודמו, איבד
את הכרתו.



"אבל מה עם איתן?!" בכתה ליאת לדרור.
"מה רע ביואב?" שאל דרור.
"לא כיף איתו. הוא כל הזמן מתלונן - 'תזוזי לפה, תעשי ככה,
תהיי מעל'. נראה לי שאני אחזיר אותו לשרון וחסל."
-"אבל הוא כבר יודע איך אנחנו נראים. והוא ראה כבר את דודי
ויהודה. הוא בטוח ילך למשטרה. אני אומר לך."
"אתה צודק... אז מה עושים איתו? אולי נהרוג אותו? נכון שתעשה
את זה בשבילי?"
-"ליאת..."
"מה מאמי?"
-"אני חושב שכאן עובר הגבול."
"אבל הוא ילך למשטרה."
-"אז נשאיר אותו פה."
"אבל לא כיף איתו!"
-"ומה איתי? לא כיף איתי? אה? אם אני לא מרוח בחצי עירום על כל
מגזין "לטיפשה" אז אני לא מספיק טוב בשבילך?!"
"מאמי, מה יש?"
-"ליאתי, מתי בפעם האחרונה עשינו את זה?"
"עם דודי או בלי?"
-"בלי."
"שבועיים וחצי."
-"את רואה? אני לא יכול יותר ככה."
"טוב... אז רק קיאנו ואז די. נגמר."
-"אני לא מאמין לך יותר."
"נו, אני מבטיחה! מאמי, אתה יודע שאני אוהבת אותך."
-"ולא אכפת לך מאיתן?"
"מה פתאום, אתה הרבה יותר בשבילי מדודי, יהודה, יואב, קיאנו
ואיתן ביחד!"



דרור הזמין מקום בטיסה ללוס אנג'לס ליום למחרת בשעת צהריים.
ליאת ודרור נסעו יחדיו לשדה התעופה. לפני העליה למטוס ליאת
נשקה לו.
"אני אוהבת אותך, באמת. ואני לא אגע בדודי או ביהודה או ביואב
עד שתחזור."
"מבטיחה לי?" שאל.
"נשבעת."
דרור חייך אליה ונשק לה בחזרה. הכרוז הכריז על הקריאה האחרונה
לטיסה ללוס אנג'לס. דרור לחש לליאת שהוא אוהב אותה והחל להתקדם
לכיוון המעבר למטוס.
ליאת הביטה במטוס ממריא ומלמלה לעצמה "באמת שאני אוהבת אותך."
זרועות גבריות השתלבו סביב מותניה וחיבקו אותה. "דרור?" היא
לחשה.
"לא, זה אני, איתן."
ליאת הסתובבה ונשקה לאיתן. באותן הדקות, כאשר חשבה לעצמה כי לא
הבטיחה שלא תגע באיתן, דרור הביט בשמיים התכולים מחלון המטוס.
הוא שחרר אנחה וחייך.



מוקדש בהערכה ובאהבה לאמי על ההשראה ולאבי שלא מקבל ממנה כאלו
השראות.
כל קשר בין המציאות לבין הנכתב בסיפור זה מקרי בהחלט.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שאמר שעדיף
לאהוב ולאבד
מאשר לא לאהוב
בכלל, לא אהב אף
פעם בחייו.



מי שאהב...
ואיבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/11/03 4:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל גרוסברג

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה