כלום מתמשך
משמיע צרחות.
שתיקות ארוכות.
כבר שכחתי איך להיות.

בדידות אינסופית
לאחר הביטול של מחר.
ילדה שקיבלה כנפיים,
ועוד לב שנשבר.

עוד ילד שנגמר.

אם לי אסור,
אז לך מותר?

---------------------------------------

יש לי הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך, אז אני אגיד אותם פה כי אין לי מקום
אחר.
תקשיבי... אני מצטערת.
מאוד.
על כל השנה הזאת... אוף = לא התכוונתי שזה ייצא ככה . . .
אני יודעת שלא הכרתי אותך כל כך... 'פעם ב' ראיתי אותך בצופים, אולי 'היי'
מסורתי מדי פעם, וזהו בערך... אני לא מבינה את זה.
אני מצטערת על זה שהרגשתי צורך עצום לדבר עלייך. משום מה, הייתי חייבת לדבר,
כאילו להוכיח לעצמי שזה אמיתי, שאת באמת עזבת.
אני מבקשת סליחה שלא בכיתי באזכרה היום. אבל כשהגעתי הביתה בכיתי... זה היה
נורא. כל כך כאב לראות את המשפחה שלך, את החברות שלך...
סליחה שלא הכרתי אותך כל כך אבל אני מרגישה כאילו את מאוד קרובה אליי.

יש לי עוד המון דברים שמנסים לפרוץ לי מהבטן, איפה ששמרתי אותם, אבל אין לי
מושג מאיפה להתחיל. אני לא יודעת איך לומר אותם, איך לנסח אותם.

אז
מה שנותר לי להגיד הוא
סליחה.



מוקדש לך.
נוחי בשלום על משכבך.




09-11/11/2003