"רציתי מישהו לחזור אליו,
מהימים הקשים.
רציתי מישהו שיחבק,
שירים אותי מהקרשים.
רציתי מישהו חזק,
שיחזיק לי את הראש מעל המים.
רציתי מישהו לאהוב,
מכל הלב, ובשתי ידיים."

"וכבר מזמן אני יודעת, שאתה לא מי שאני צריכה.
וכבר מזמן אני יודעת, שהתמקדתי בכריכה.
כי התוכן שלך עלוב והשפה שלך דלה,
אין אצלך עומק וזה עושה לי בחילה.
וכבר מזמן אני יודעת, שאליך אני לא אחזור.
וכבר מזמן אני יודעת, שכלום לא יעזור.
אתה תמשיך ללכת, אבל אני לא ממשיכה,
מיציתי את הדרך, וגם את ההליכה."

"רציתי מישהו לחזור אליו,
כשהעולם אליי אכזר.
רציתי מישהו שיעזור לי,
להגיע אל המחר.
רציתי מישהו מיוחד,
שיהיה תמיד איתי.
רציתי מישהו שלם,
רציתי מישהו אמיתי."

"וכבר מזמן אני יודעת, שאתך אין לי עתיד.
וכבר מזמן אני יודעת, שיש בך משהו מטריד.
כי אין בך אמת, וגם לא שלמות,
אתה חי באשליות, ומתחבא מהמציאות.
וכבר מזמן אני יודעת, שאת הלב שלך אשבור.
אבל מהמקום שאליו הגענו, כבר אי אפשר לחזור.
וכבר מזמן אני יודעת, שאותי אתה אוהב,
אבל זה פשוט לא מספיק לי, אני מצטערת, מכל הלב."

אני מניח שכבר ידעתי, את כל מה שהיה לך להגיד.
אני מניח שכבר ידעתי, שאין לנו עתיד.
אבל אני לא רציתי לשמוע, ולא רציתי לראות,
כי המציאות הרבה יותר כואבת מעולם האשליות.
אני מניח שכבר ידעתי, שאני לא האחד שתחזרי אליו,
כשנגמרים ימי הקיץ ומתחילים לילות הסתיו.