נולדתי עם כנפיים, לא של מלאך, של פרפר. פרפר שדוני. אני תמיד
צריכה משהו שיחזיק אותי על הקרקע, שיזכיר לי מי אני ויגבש
אותי. משהו חזק, להישען עליו, להרגיש מתחתי את האדמה- לא לעוף.
אחרת אי פשוט אאבד, וזה קשה לחיות לבני אדם אבודים. בגלל זה
אני נורא אוהבת ללכת יחפה, להרגיש את האדמה מתחתי, משהו יציב,
אני מרגישה ככה יותר בטוחה.
אולי בגלל שיש לי כנפיים של פרפר, אז הייתי אמורה דווקא להרגיש
מספיק בטוחה גם באוויר, בריחוף, כי פרפרים רגילים לעוף. אבל
לא. אני צריכה אדמה, יציבות.
יש בנשמה שלי יותר מדי מים ופחות מדי עץ. המים מחלחלים,
בורחים, אבל העץ נשאר במקום, יציב. אני צריכה שיהיה לי מישהו,
מישהו שיאהב אותי וגם אני יאהב אותו, שיהיה בו עץ, הרבה, כדי
שאוכל להישען עליו.