אחת וחצי בלילה זאת לא סתם עוד שעה.
אחת וחצי בלילה זאת שעת הבערך, כבר לא בדיוק ערב אבל אי אפשר
לקרוא לה שעת לילה מאוחרת מאוד.
בשעה אחת וחצי, כשאני אמורה להיות באמצע שעות השינה המטכליות
שלי אנשים מבלים ונהנים הרחק מהבועה שבה אני עושה את הטירונות
שלי.
באותה שעה נהדרת חזרתי אל תחום אוהלי הטירונות שלנו מביקור
בבית חולים סמוך בעקבות הקאות וסחרחורות. זה היה הלילה השלישי
או הרביעי ואיריס שמרה בפעם הראשונה. "מה? את שומרת?" שאלתי,
"עד מתי?". "יש לי עוד 20 דקות" היא אמרה. אמרתי לה לילה טוב
והלכתי לכיון האוהל. "חכי" היא צעקה לי בלחישה רמה. "הן סגרו
את הצד הזה של האוהל בגלל הרוחות". "תלכי מסביב". הסתכלתי
בתמיהה על האוהל ותהיתי, לא הרגשתי אפילו נפנוף או קמצוץ של
משב רוח. מילא.
הלכתי מסביב לאוהלים לכיון האוהל שלי בשנית. לא יודעת על מה
חשבתי, כנראה על כל דבר חוץ מלאן לעזאזאל אני הולכת.
ופתאום,פשוט פתאום התעופפתי באויר.
"רוני את בסדר?", רגע , אני על הרצפה. אוי לא מה קרה לי?
ניסיתי להזיז את הרגליים וכל מה שיכולתי לעשות זה לצרוח.
איריס המסכנה שאפילו לא ידע להשתמש בקשר ניסתה לקרוא למוקד
שידעו שחיילת נפצעה. "איריס אני בסדר, אמרתי לה. אני עוד שניה
קמה". היא נכנסה להיסטריה, החליטה שהמכשיר לא עובד ורצה לקרוא
לעזרה.
כמה חבל, הרגליים והגב החליטו לא להקשיב למחשבות ולרצון הטוב
שלי.
"הנה היא פה" ,"חיילת מה קרה לך?". התחלתי לשמוע קולות מסביבי
שלא ידעתי לזהות.
צל הופיע מעליי וראיתי דמות שהתחילה לדבר אליי.
"מה שלומך?" שאל אותי הדמות.
"חרא תודה עניתי לו ומה איתך...?".
נכנסתי לערפול הכרה והדמות המשיכה לדבר איתי.
מתוך ארבע השכבות שלבשתי הצלחתי איכשהו לדבר, "איך קוראים לך?"
שאלתי את הדמות. "קוראים לי אושיק" הוא ענה. "אושיק, אתה ממש
מסכן אם קראו לך ככה"אמרתי. נראה לי שהוא קצת נעלב כי הוא ענה
לי "נכון, אבל הוא יחודי". "ואיפה אתה גר?" ,"בעיר האורות" הוא
ענה. "אתה גר בעיר שלי" אמרתי לו. לפתע השיחה המעצבנת הזאת
התחילה להראות לי יותר מעניינת. "את חייבת לקפל את הרגליים"
הוא אמר לי תוך נסיונות הזזה כואבות במיוחד."לא רוצה" צעקתי
עליו. לא ראיתי איך הוא נראה. רק שמעתי את הקול המרגיע שלו.
"כדאי לך, זה לא יכול להיות יותר גרוע מזה".
"אם אני חוזרת ואין לי כלום אני מבטיחה לך גלידה עליי פעם הבאה
שנצא הביתה באותה שבת".
קולות הסירנה של האמבולנס הצבאי הידהדו ברקע ואושיק הוקפץ חזרה
לאיפה שהוא הוקפץ ממנו. לא הספקתי להגיד לו תודה.
אני עדיין חייבת לו גלידה.