[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שלי ימי
/
אופס, נפלתי.

אחת וחצי בלילה זאת לא סתם עוד שעה.
אחת וחצי בלילה זאת שעת הבערך, כבר לא בדיוק ערב אבל אי אפשר
לקרוא לה שעת לילה מאוחרת מאוד.
בשעה אחת וחצי, כשאני אמורה להיות באמצע שעות השינה המטכליות
שלי אנשים מבלים ונהנים הרחק מהבועה שבה אני עושה את הטירונות
שלי.
באותה שעה נהדרת חזרתי אל תחום אוהלי הטירונות שלנו מביקור
בבית חולים סמוך בעקבות הקאות וסחרחורות. זה היה הלילה השלישי
או הרביעי ואיריס שמרה בפעם הראשונה. "מה? את שומרת?" שאלתי,
"עד מתי?". "יש לי עוד 20 דקות" היא אמרה. אמרתי לה לילה טוב
והלכתי לכיון האוהל. "חכי" היא צעקה לי בלחישה רמה. "הן סגרו
את הצד הזה של האוהל בגלל הרוחות". "תלכי מסביב". הסתכלתי
בתמיהה על האוהל ותהיתי, לא הרגשתי אפילו נפנוף או קמצוץ של
משב רוח. מילא.
הלכתי מסביב לאוהלים לכיון האוהל שלי בשנית. לא יודעת על מה
חשבתי, כנראה על כל דבר חוץ מלאן לעזאזאל אני הולכת.
ופתאום,פשוט פתאום התעופפתי באויר.
"רוני את בסדר?", רגע , אני על הרצפה. אוי לא מה קרה לי?
ניסיתי להזיז את הרגליים וכל מה שיכולתי לעשות זה לצרוח.
איריס המסכנה שאפילו לא ידע להשתמש בקשר ניסתה לקרוא למוקד
שידעו שחיילת נפצעה. "איריס אני בסדר, אמרתי לה. אני עוד שניה
קמה". היא נכנסה להיסטריה, החליטה שהמכשיר לא עובד ורצה לקרוא
לעזרה.
כמה חבל, הרגליים והגב החליטו לא להקשיב למחשבות ולרצון הטוב
שלי.
"הנה היא פה" ,"חיילת מה קרה לך?". התחלתי לשמוע קולות מסביבי
שלא ידעתי לזהות.
צל הופיע מעליי וראיתי דמות שהתחילה לדבר אליי.
"מה שלומך?" שאל אותי הדמות.
"חרא תודה עניתי לו ומה איתך...?".
נכנסתי לערפול הכרה והדמות המשיכה לדבר איתי.
מתוך ארבע השכבות שלבשתי הצלחתי איכשהו לדבר, "איך קוראים לך?"
שאלתי את הדמות. "קוראים לי אושיק" הוא ענה. "אושיק, אתה ממש
מסכן אם קראו לך ככה"אמרתי. נראה לי שהוא קצת נעלב כי הוא ענה
לי "נכון, אבל הוא יחודי". "ואיפה אתה גר?" ,"בעיר האורות" הוא
ענה. "אתה גר בעיר שלי" אמרתי לו. לפתע השיחה המעצבנת הזאת
התחילה להראות לי יותר מעניינת. "את חייבת לקפל את הרגליים"
הוא אמר לי תוך נסיונות הזזה כואבות במיוחד."לא רוצה" צעקתי
עליו. לא ראיתי איך הוא נראה. רק שמעתי את הקול המרגיע שלו.
"כדאי לך, זה לא יכול להיות יותר גרוע מזה".
"אם אני חוזרת ואין לי כלום אני מבטיחה לך גלידה עליי פעם הבאה
שנצא הביתה באותה שבת".
קולות הסירנה של האמבולנס הצבאי הידהדו ברקע ואושיק הוקפץ חזרה
לאיפה שהוא הוקפץ ממנו. לא הספקתי להגיד לו תודה.
אני עדיין חייבת לו גלידה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פלאפי בויז זה
חמוד אבל אולי
נלך על ביסטי?

הקופירייטר של
אלוהים מחלטר
בייעוץ למייק די
ואם סי איי


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/11/03 12:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שלי ימי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה