יש בי אהבה,
מרומזת עדינה,
כמו שירה לא מפורשת,
כמו תווים במנגינה,
והיא נוגעת בקלילות,
שברירית ורגישה,
אם ינהגו בה בגסות,
תתכנס בתוך עצמה.

כוחה בפשטותה,
עצמתה בנתינה,
מוקירה ומכבדת,
היא שלמה והיא כנה.
והיא סבלנית ומעודדת,
שמחה ועצובה,
מרצה ומחולקת,
רחוקה וגם קרובה.

והיא יושבת שם בלב,
בשמחה ובכאב,
כל מיתר שבה מתוח
מנגן ניגון ערב,
והיא שמורה מכל משמר
כל תו בה צליל יקר,
אך אם עליה תערער,
היא תיסדק ותישבר,
ולא תתנגן לך.