"זה שוב הגשם הראשון
מנגן שירו על החלון
מזכיר לי את החורף שעבר
התחבקנו כשהיה אז קר"

אז נכון, אנחנו לא שיר אהבה עצוב וישן, אבל אנחנו בהחלט סוג של
שיר אולי עכשיו שכשהגשם (אבל לא הראשון) מנגן שירו על החלון,
ומזכיר לי את החורף של שנה שעברה... אני רוצה לחבק אותך כי
עכשיו קר אבל לא רק בגלל זה.
אבל אי אפשר... יש דברים שבאמת קילומטרים לא יכולים לגשר אבל
הדברים האלה הם לא רגשות... כי אני אוהבת אותך עכשיו כמו תמיד
ואולי יותר... אהבה טהורה עם צלילי מלאכים ברקע שרק אתה יכול
לשמוע.
לחשוב שלפני כמה וכמה גשמים, עטפנו את עצמנו באלפי צלילים,
ריחות קטורת ואורות, שאפילו אישתי ואישתך לא יבינו.
אומרים שנישואים בגיל צעיר לא מחזיקים מעמד אבל כנראה שהם עוד
לא פגשו אותנו ואת ג'.ג'. הקטן.
כל מה שנשאר עכשיו זה להתחמם עם כוס תה, לשמוע מוסיקה שלא
משתנה לצלילים מוזרים ולחשוב על החורף שעבר, אך בעיקר לתהות מי
עוד ינגן לי בגיטרה בלי לתאר לעצמו כמה אני כל כך אוהבת לשקוע
בצלילים המדהימים האלה בסיגנון שרק אתה יכול (אף אחד! אף אחד
אחר).
שוב הגשם יטפטף על החלון, ומבעדו הדמעות שלי יראו כמעט לא
אמיתיות, כמעט שייכות למטר הרך הזה.
אני כותבת עכשיו כל כך מהר ובלי זרימה, אבל יודעת שתבין.
תבין.. כמו שרק אני ואתה יכולים להבין אותנו (אני מקווה).
יש מילים שלא כולם יכולים לשמוע... מעניין אם אתה יכול לשמוע
את הגעגועים שלי?