טיפות הגשם מתנפצות על החלון אחת אחרי השנייה. טיפ טף, טיפה
ועד אחת אחריה.
בחוץ קר, ברקים ורעמים נשמעים כל כמה דקות.
היא יושבת מכורבלת על מיטתה, מרק מהביל בידה הקרה ושמיכת הפוך
העבה מכסה את גופה.
אתה רחוק ממנה, המדים הרטובים נצמדים לגופך הרועד מקור, כן, גם
לגיבורים קר.
היא לוגמת אט אט את סופו של המרק ומדמיינת אותך מופיע בהפתעה
בדלת חדרה, רטוב, קר, היא ממש רואה מול עינייה את עצמה קמה
לקראתך, מרגישה את זרועתייך אוספות את כולה, היא מריחה את הריח
האהוב, נירטבת מהמדים וחיוך עולה על פניה.
אתה משפשף ידיך זו בזו וחושב כמה הייתי רוצה להיות איתה עכשיו,
קשה לך להיות רחוק ממנה. רק לא מזמן הכרתם וכבר הקטנה גורמת
ללבך הרגשה חזקה. אהבה.
בכל פעם שאתה רואה אותה, שמחה מתפשטת בכל גופך, חיוכה הגדול,
שערה הנעים כל כך למגע ידייך המחוספסות, עינייה שמביטות בך
ואתה רוצה רק לטבוע בכחול שלהן.
היא מפסיקה לדמיין אותך, ומנסה לעזוב לרגע את הגעגוע, קר לה.
כל כך רוצה שתחמם את ידייה הקרות,שלך תמיד חמות.
היא מוציאה את מחברת המתמטיקה ושוקעת במספרים ובשרטוטים.
אין קליטה מאיפה שאתה נמצא עכשיו ואתה רוצה יותר מהכל לשמוע את
קולה "מה קורה חייל שלי" ממש מתנגנן בדמיונך, אתה כל כך רוצה
לצחוק לרגע על גילה הקטן משלך מעט, ולדעת בליבך שהיא בוגרת
בנפשה ומתאימה לך.
הגשם לא מפסיק, היא מרימה את השפורפרת ומחייגת, האצבע הדקה
לוחצת על הספרה האחרונה וקול מעצבן מפר את הצפצוף שלא בשבילו
התקשרה " המנוי אינו זמין כעת..." היא שונאת את הקול המעצבן
ומנתקת. אוף. כל כך רצתה לשמוע "ילדה שלי..." בקול הצרוד
והאוהב. מאוכזבת היא פותחת את הודעות הטקסט בפלאפון "כמה הייתי
רוצה לחמם אותך עכשיו... עוד יומיים נתראה(: תשני טוב יפה"
צמרמורת עוברת בה. אהבה.

רעש חד קוטע את הדממה בה אתה נמצא, ירייה אחת קוטעת את הנשיקה
הרכה עם אהובתך שרצה באותן שניות בדמיונך.
עוד מספר שניות של גסיסה ועוד שם מתבסווף לרשימה של חללי
המדינה.
עוד משפחה שכולה, ועוד אהבה יפה שנקטעה.