גלית מרקס / אקסיומה |
כי הדם זורם באיטיות אל הים
אשר מישהו אמר עליו פעם
שלעולם אינו מלא.
הרבה זמן לא בכיתי
וזה לא שלא עצוב,
פה העצב הוא אקסיומה.
אמא אמרה שהחיילים לא בוכים,
הם אמיצים, הם גיבורים.
לי מותר לבכות,
ילדים לא צריכים להיות אמיצים.
ילד, לו רק ידעת
פה אחרי שעצוב ובוכים,
הדמעות הופכות לגשם
והגשם הופך לשיר,
שיר ששרים אותו מהר,
כי מחר, כמו שאמא תמיד אומרת,
מחר יהיה כבר שיר אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|