ישבתי בחדר הכתום שלי
שבד"כ נוטה להשרות אווירה עליזה ואופטימית.
ישבתי, ולא היה לי כלום לעשות,
נגררתי לחשיבה על דברים
על החיים.

ראיתי הרבה  דברים מעניינים.
הרבה קשקושים, ציורים, שרבוטים,
ריבועים ואולי קצת עיגולים, אבל אפעם לא שלמים, אפעם.
משולשים סגולים, ורודים והרבה פרחים בצדדים,

פתאום מתוך כל הניירות והתאים
קפץ נייר ועליו משהו דהוי, משהו דחוי, משהו שכמעט ולא נינגע,
עשיתי עליו פוקוס היה רשום עליו בערך 16 עמודים שלמים אולי
טיפה'לה יותר.
זה היה קובץ של קורות צבעים מכל הגוונים ומכל הסוגים.

היו שם כמה ורודים כמה כחולים אפילו שחורים-מדוכאים קצת חום
ואולי איזה ירוק שם בצד
ואת כולם משום מה הכרתי באופן מיוחד,
כל צבע סיפר לי סיפור אחר,
שונה, מיוחד, לפעמים עצוב ולפעמים קצת מחוייך.

היה שם קורת צבע ירוק והיא סיפרה לי על החברות שנגמרה בטוב
והייתה קורת צבע סגול מרהיב שסיפרה על חברות שנגמרה בריב.
ככה כל קורה סיפרה לי על חברות אחרת שנגמרה.
אך היו כמה קורות שלא היה להם בכלל סוף,
בהתחלה דיי התעצבתי כי כל העניין השאיר אותי במתח טוטלי
ואז קלטתי את משמעות העניין ודווקא דיי שמחתי.
גיליתי שכן יש חברויות אמת אך יש כזו רק אחת וגם עדיף שכך
עם כל הצבעים יתערבבו ביחד יתקבל הצבע השחור.

אדום + כחול + סגול + צהוב + ירוק + לבן + אפור + תכלת + ורוד
. = שחור

שחור,
חור שחור, חושך,
עצבות, דיכאון, הסתגרות, בכי, צעקות,
רעש, צהלה, המולה,
ריבים, רציחות, קברים, לוויות,
מטוסים, התרסקויות,
שמש, ליקוי חמה, הרס, מילניום, רעידות,
התפרצות, כעס, שנאה,
פנים עצובות,
שחור.

לא איכפת לי מכל האחרים
אלא מכל האלה שבאים,
כדיי שהם יהיו יפים למדתי מהאחרים לקחים,
לא לקחתי  את הריבים ולא את הויכוחים
ולמדתי :
טוב חבר אחד טוב ביד, מאשר עשרה בצד.
ולמדתי את זה בדרך הקשה
אחרי כל הסכסוכים שעליהם הייתי מוותרת כעת
ופותחת דף חדש.

לכל הירוקים והכתומים ואפילו השחורים-המדוכאים
הייתי נותנת דף חלק חדש מצוחצח
שנתחיל אותו ביחד מחדש.

ואת הצבע האמיתי,
אל נא תדאגו,
לעולם לא אשכח
ולעולם לא אזרוק
כי הוא אמיתי ולתמיד
ואותו בחיים לא הפקיר.