|
בלי משים
טיפוף רגליים קטנות
על רצפות הקומה העליונה
וקול צחוקה של ילדתי
מתנגן לו.
צמות אקלע בשערה ה
זהוב ואלביש אותה
שמלות קטנטנות כשל בובה
והיא ילדתי שלי -
אבישג. |
|
|
ובאשר לשאלתך
צרצר, לא, אינני
מעוניינת.
(ושלא יהיה לך
ספק, זה אתה, לא
אני).
בוליביה ב69. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.