איך היא הולכת!
בצעדי חנית וגרדום,
ופוסעת,
קוראת בתרועות מלחמה.

איך! איך!
מנתצת גירים,
כמו שוט על בשר חשוף,
מסננת מילים בומבסטיות
כמו מטען חבלה...
כולנו זבלים,
הוד מעלתה, הרמה!


איך מפחדים מזו!
איך מקבלים את פניה ביראת
כבוד?
סודה השמור- תחתוניה מוחבאים בעורפה!
לא פנינים יצאו מפיה...
מילים של שינון של שנים.

אל תירא, אל פחד,
תחתוניה מתגלות,
בתוך גשם של זרע,
כבר ספק אם שמור הסוד.

תנופף בהם בשקט - כדגל לבן.

(מוקדש ל-ש.ק, מורה ומחנכת דור ההמשך או למעשה אחת שמתרצה
להיות כזו ולשכמותיה.)