לפני כמה זמן, אימא ואני עשינו קניות בסופר- פארם. לאור הסכום
הגדול שהוצאנו, קיבלנו תמורת 10 שקלים חדשים ותמימים את המגזין
העולמי "קוסמופוליטן" שמעכשיו, מתורגם לעברית. בחיים שלי לא
ראיתי כ"כ הרבה שוביניזם במכה אחת. הוא היה בכל מקום -
בפרסומות, בכתבות, בתמונות, בצורת ביטוי בשער- בהכל. והכי נורא
- שהוא בעקרון עיתון פמיניסטי, הנותן לנשים להביע את עצמן.
להביע את עצמך איך? בלענטז מול הגבר שלהן? או מתי לשתוק כשחבר
שלך עושה שטויות, שמא הוא יעזוב אותך ותישארי בודדה וגלמודה
בעולם הקר והאכזר- והרי איך תוכלי להתמודד מול העולם, בלי גבר
חסון וחזק שיעמוד לצידך וייגן עלייך? הרי את כל-כך שבירה. אוי,
וכל הפרסומות, אבל כולן עוסקות באיפור/טיפוח/ בגדים/ בושם.
ואין שום דבר רע בזה. אבל, באמת, גם זה הנושא שעליו רוב
הכתבות. זו רק אני, או שבמקור נולדנו גם עם שכל, רגשות, היכולת
להתבטא, היכולת לחשוב והיכולת לפעול בכוחות עצמנו, ובלפעול -
אני לא מדברת על החזקת המסקרה ומשיחתה כלפי מעלה. אני מדברת על
לפעול בנושאים שנוגעים קצת מעל לחזה (המונח כמובן, בחזיית
ויקוטריה סיקרט שפשוט תשגע את בן הזוג - הריי לענג זו כל המטרה
שלנו בחיים, לא?) כמה מאתנו באמת משתמשות בזה? כמה נשים יש
בתפקידים באמת בכירים בממשלה? לימור לבנת - בואו נודה, גם אם
היא הייתה שרת חינוך טובה - נשית היא עדיין לא. קחו לדוגמא את
יולי תמיר-אישה מאוד יפה ואלגנטי לפי דעתי, היא לא קצת דחוקה
על המפה הפוליטית? ומי מבשל אצלכם בבית? אמא או אבא? וזה לא
בגלל הטבע, עובדה שהשפים הגדולים הם גברים למעשה. שוב, גם אם
הראיתי מקודם טיפה זלזול בנושא האיפור - שלא תבינו לא נכון, זה
בסדר ואפילו רצוי להיות מטופחת, אם זה מה שאת רוצה. גם אני שמה
מדבקות על האף ושמה לב למראה החיצוני שלי, מי לא?! אבל צריך
לזכור - טיפוח, בגדים יפים וריח טוב הם דברים טובים ורצויים,
אבל מוח הוא משהו שקיבלנו, ודברים כמו קוסמופוליטן שמחדירים
לנו בכל מקום על  רחבי הדפים היוקרתיים - שזו לא ממש מטרה
נעלה, להשתמש במוח שלנו ולהביע דעה. אני אתן דוגמא - כותרות
השער- 6 מתוכן עוסקות במין/ משיכה/מראה חיצוני/לבוש ורק אחת
עוסקת בקריירה.

אם קוסמופוליטן היה הבסיס החינוכי שלי, כל המחשבות שלי היו
נתונות לאיך להיראות, להריח ולהיות מושכת - בשביל להשיג בן-זוג
במהירות האפשרית. וחבל, כי זה לא מה שאני אמורה לעשות. אני
אמורה להתפתח מבחינה פיזית ושכלית. ולהפוך לבת- אדם בזכות
עצמה, ולא מישהי שחיה למען אחרים (הגבר,אמא, אבא, עורכי
קוסמופוליטן ושות').

כמה שנדמה לנו שאנחנו  חופשיות לעשות מה שבא לנו, ואולי במידה
מסוימת - זה נכון. כי העולם באמת התקדם לעומת שנת 1900 בה נשים
היו שוות ערך לבהמת בקר. עד לפני כמאתיים שנה הבדואים עדיין
היו סוחרים בנשים תמורת צאן ורכוש. אבל יש לפנינו עוד דרך
ארוכה, ארוכה מאוד. גם  באופן בינאישי וגם באופן עולמי. אם
יהיה לי חבר ונעשה דברים לא חינוכיים, וזה ייודע לשכבה שלי,
אני אצא נותנת. ומה איתו? הוא ייצא גבר, ובמקרה הכי נורא, הוא
ייצא חרמן מכל סיפור. איפה שוויון הזכויות בסיפור הזה?! ובכלל
-לא מפרידים אותנו בשיעורי ספורט? והאופנה לא קצת גורמת לנו
להשפיל את עצמנו? יש בנות שחצאית מיני זה לא מתאים להן. הן
לובשות אותה בכל זאת, וזה מאמלל אותן. והעולם המודרני - גם לו
יש פשעים מהסוג הזה - אנורקסיה למשל- זו מחלה מודרנית. משהו
שנשים, ונערות בכל רחבי העולם סובלות ממנו, ולמה? בגלל מה
שרואים בתקשורת -על השער של כל מיני מגזינים נחשבים מתנוססת לה
תמונה של יפהפייה שרוב הסיכויים שעומדים מאחורי המראה הכובש
שלה צלם מוכשר במיוחד, מצלמה משוכללת במיוחד, סטייליסטית,
פדיקורסטית, דיאטנית, מאמנת אישית, מסאז'יסטית, קוסמטיקאית
וכו'. ובנות רוצות להראות כמוה. הן לוקחות אותה כמודל לחיקוי
רק בגלל המראה הכביכול טבעי שלה. הן רוצות להיות כמוה -
מושלמת. והן עושות מאמצים כבירים כדי להיות כמוה - כולל לחלות
במחלות פסיכולוגיות חמורות, לענות את עצמן ולגרום נזקים
רציניים לגוף ולפנים שלהן. כמה עצוב, כמה חסר תכלית - למה אי
אפשר להבין שאנשים, בסופו של דבר יקבלו אותך בזכות האופי,
ולמרות שאין שום דבר רע בלהראות טוב, זה לא אמור להיות העיקר.
אני מקווה  שיפנימו קצת ממה שאמרתי, ויקחו את הדברים
בפרופורציות.