השמש זרחה לה באמצע האביב,
הפרחים פרחו, השמיים היו בהירים,
הפרפרים התעופפו, אבל איש לא ידע היכן היו הציפורים.

זה היה יום נפלא, יום מושלם, יום מקסים,
הים היה שקט, הכבישים היו פתוחים,
אך באותה העת, לא צייצו הציפורים.

האנשים היו רגועים, חייכו, שמחו,
הרחובות היו מלאים בסוחרים שהתמקחו,
אך הציפורים לא היו שם,
הן עפו והן לא יחזרו,
הן הלכו לבכות על גורלן האכזר כאלה שזכרו,
כאלה שזוכרות ולא יכולות לשכוח,
שבחברה ההיא לפני הלב בא הכוח,
לא לב ולא מוח רק כוח ושריר,
ולכן עפו הציפורים והפסיקו לשיר.